לוגו אוניברסיטת חיפה

כותרת ארכיון הסיפור העממי בישראל

לוגו הפקולטה למדעי הרוח

big top image

אסע"י 248 - מצות לפסח

רשם: צבי משה חיימוביץ
סיפר: מזיכרונו
עדה: פולין

רבי יחיאל חזנוביץ חביב היה על כל תושבי העיר מוגלניצה. יהודים כגויים, הכל כיבדו אותו ובאו אליו לשאול בדיני תורה, ובדיני מלכות. כי תלמיד חכם גדול היה בתורה ובהשכלה כללית. כמו כן ידעו הכל שרבי יחיאל היה פעם איש עשיר, אבל ירד מנכסיו מפני ששכנו הגוי שרף פעמים אחדות את טחנת הקמח שלו, והביאו עד ככר לחם. מוקיריו בעירו ניסו לתמוך בו. הלוו לו כסף, אבל הכל לשווא. היהודים בעירו אמרו, שהגוי "חתך את מזלו".
מרוב צער עזב רבי יחיאל את עיר מולדתו והתיישב בעיר רחוקה אחרת. מצבו היה דחוק ביותר ובאין ברירה הודיע ברבים, שהוא מקבל ילדים ללימודי קודש וחול.  ולא זכר רבי יחיאל את האימרה: "המלמדות יכולה להיות עסק טוב אלמלא הייתה בידי המלמדים".
עוני גדול היה שורה בביתו של רבי יחיאל. ודווקא בחודש אדר שבו יש לשמח ("משנכנס אדר מרבים בשמחה") רבה העצבות בביתו. כי חג הפסח ממשמש ובא, ובידו אין פרוטה. הקירות נוצצים מטחב ירקרק, ומנין ייקח כסף לסייד? ומנין ייקח לנעל ולבגד? ועל הכל - מנין ייקח מצות לפסח?
באין ברירה הלך לאבא של אחד התלמידים שלו, יהודי עשיר, שפך לפניו את מר לבו, ובקש קצת
כסף - מפרעה על חשבון הלימודים של בנו, כדי שיוכל לקנות מצות לפסח.
- כסף אין לי לתת לך - אמר הגביר,- אבל אני יכול להבטיח לך שמצות לפסח תהיינה לך... אל דאגה! במצות לפסח, כל יהודי בטוח.
כל תחנוני רבי יחיאל לא הצליחו להשפיע על הגביר. בלב שבור ורצוץ חזר רבי יחיאל הביתה, וחיכה לנס..
הגיע ערב פסח. - מה יהיה? - שאלה אשתו של רבי יחיאל. - הנשאר חס ושלום בלי מצות לפסח?
- תנוח דעתך, יקירתי, בעזרת השם יסתדר הכל. הגביר ישלח בוודאי מצות. כמו שהבטיח. - ובאמרו זאת צנח כמו בול עץ, מתעלף על רצפת החדר.
אשתו התחילה לצעק: - "הצילו!" "יהודים, הצילו!" - ויהודים שכנים ועוברים ושבים, נבהלו, נכנסו לביתו של רבי יחיאל, הזעיקו רופא והביאו תרופות.
וכשחזרה הכרתו של רבי יחיאל, היו לו גם מצות לפסח.
כי בסופו של דבר יהודים רחמנים בני רחמנים הם.

אסע"י 388 - מדוע נוהגים לאכול דברי חלב בשבועות

 

רשם:    חיים דב ערמון, מזכרונו.  פולין

בוילנה, ירושלים דליטא, היו גם נשים תלמידות חכמים, נשים שהתמצאו יפה ב"אותיות הקטנות", של ספרותנו.

פעם הרימה הצדקת הידועה ובת התורה, פרומה אשת רבי לייב את קולה: - עד מתי? האם ייתכן שיהא כתוב בתורה "והוא ימשול בך", ואנו נעמוד מנגד ונשתוק? הקץ למצב זה! יש לשנותו סוף כל סוף ולתקן את הכתוב ל"והיא תמשול בו"!

בעזרת הנשים הגדולה התקיימה אספת נשים. הן מחו דמעה מעיניהן והטיחו כולן פה אחד: - פרומה הצדקת צודקת!

האמת היא, כי רוב הנשים אף לא הבין במה המדובר, אך היה כבר הרגל אצלן, אם פרומה הצדקת טוענת, חזקה עליה שדבריה נאמנים וצודקים. בקיצור, נשי וילנה הצנועות נהיו פתאום לוחמות לשוויון זכויות של הנשים.

הגחליליות בגיטו לודג' בליל ראש השנה
אסע"י 2361

רשם מזיכרונו: חיים דב ערמון. עדה: פולין. 

בימי השואה לא הרשו הנאצים להעלות נרות בגטו לודז'. ראשית, כדי לגרום צער לאוכלוסיה היהודית, ושנית, מתוך מורא ופחד בפני הפצצה מן האוויר.
בחדר צר שבגטו לודז' התאספו בלילה הראשון של ראש השנה תש"ד (1940) מניינים אחדים לתפילה בציבור. וכל לב בוכה: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
אך גזירה חמורה יצאה מפי הגסטפו ומן ה'יודנרט' (מועצת היהודים): אסור להדליק אף נר קטן שבקטנים.  כך נאלצו היהודים שהיו סגורים ומסוגרים בגיטו המר והאפל, להתפלל בלילה ראשון של ראש השנה בחושך.
אך מיד כשבעל התפילה אמר בניגון המסורתי את 'ברכו את השם המבורך', חדרו דרך החלונות הפתוחים רבבות גחליליות והאירו באור חזק את חדריו הצרים של ר' מלך רויטברט, שברחוב דבורסקה. לכתחילה לא תפס קהל המתפללים מה קרה כאן, אך מיד לאחר מכן הבין הציבור כי היה כאן נס, והגחליליות הן שליחי הקדוש ברוך הוא, להאיר את החג הקדוש.
מובן כי גם השוטרים היהודים וכן שליחי הגסטפו, הבחינו מיד, כי היהודים הרשו לעצמם כביכול, לעבור על הגזירה החמורה והדליקו נרות לפני התפילה. מיד הגיעה פלוגה שלימה של אנשי ס.ס. בליווי שוטרים יהודים, והם צרחו בקולי קולות: - יהודים כבו את האור. ולא, יורים אנו!
והנה אירע נס שני: הגחליליות התפשטו על בגדיהם של אנשי הס.ס. על מכוניותיהם ועל פניהם הרצחניים.
רק אז תפסו אנשי הס.ס. כי יש כאן משהו אחר לגמרי:  - מחנה כבד כזה של גחליליות בתקופת שנה בלתי רגילה זו? - תמה פרידריך שולצ'ה, ראש פלוגת הס.ס. והוא נשבע כי זה נראה לו כהתחלה של הסוף המר.לפתע התחיל אלוהיהם של היהודים, אשר עשה עצמו כל הזמן שלא רואה ולא שומע, לעשות נסים ונפלאות לעמו הנבחר.
ראש הפלוגה פקד לסגת, ונתן ליהודים להתפלל עד הסוף.
ורבי מרדכי משארית הפליטה של קהילת לודז' סיפר, כי נס הגחליליות המאירות בלילה ראשון של ראש השנה האיר את ליבותיהם של המעטים שנותרו מן ה'אקציות' הרצחניות. ועוד סיפר רבי מרדכי כי לפי דעתו לא היו אלה גחליליות בכלל, אלא הסתובב בגטו לודז' עגלון זקן ושמו ר' יואל, והכל חשבוהו כאחד מל"ו הנסתרים כי מכל הסכנות וה'אקציות' הוא נשאר בחיים. והוא מכתת את רגליו מבית לבית ועזר, הציל ועודד, ניחם וחיזק את הרוחות. רק ממנו יצא המאור הגדול שבעיני בשר ודם חשבוהו כהר של גחליליות.
ויהי רצון ואורו של הצדיק הנסתר רבי יואל יעמד לנו, ושנזכה לשנת אורה ואושר, וזהר ושמחה אין קץ לעמנו במדינת ישראל, ובכל אשר יהודים שם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י)
שדרות אבא חושי 199, הר הכרמל, חיפה 3498838 | טל': 8240726 –  04  Tel | פקס: 8249721 –  04 Fax | דוא"ל: IFArchives@univ.haifa.ac.il
Abba Houshi Avenue, Mount Carmel, Haifa  3498838 Israel
עיצוב והקמת אתר: עדן אוריון ושני זילברמן, אגף מחשוב ומערכות מידע