איסוף הסיפורים בעיירה שלומי שעל גבול הצפון התנהל מטעם אוניברסיטת חיפה והחטיבה לפולקלור בשיתוף פעולה עם המועצה המקומית ובמימונו של "המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח" במשרד החינוך והתרבות. מרכזת הפרוייקט, חיה בר-יצחק, היתה חברת משלחת אסע"י לבית שאן ואחת החוקרות העיקריות באותה משלחת.
העיירה שלומי היתה בשנים 1979 - 1981 "סדנת מחקר" של אוניברסיטת חיפה. במהלכה נאספו 100 סיפורי עם. בפרוייקט השתתפו חוקרים מתחומים שונים: חוקרי פולקלור, אשר בדקו גישות של רישום בשדה, שאלוני מספר וסיפור. חוקרי הפיוט, התרבות החומרית, תיעוד היסטורי ולשוני. הסיפורים שנאספו בפרוייקט הוקלטו בשפת המקור. כן נעשה שימוש בסרטי וידיאו-טייפ וצולמו מספרות קשישות אגב היגוד סיפורים.
המחקר התמקד בשני אספקטים: אספקט אחד היה מחקר טקסטואלי, שבחן את האיכויות האסתטיות של הסיפורים, ההתפלגות הז'אנרית, נוסחים ומקבילות לסיפורים ותהליכי הקלטותם בארץ.
האספקט השני היה קונטקסטואלי, ובחן בעיקר את אמנות הביצוע של המספר, הסיטואציה ההיגודית והתהליכים התקשורתיים שהתרחשו באמצעות הסיפור.
כיוון המחקר היה דו-סיטרי: אוניברסיטת חיפה תרמה לחיי הרוח של שלומי. במקום נוסדו חוגים לסיפורי-עם ולפיוט, ונדון שילוב ההיבטים השונים של הפולקלור - תרבות חומרית, אתנו-מוסיקולוגיה, סיפור עממי ואנתרופולוגיה.
המספרת ימנה דיין ז"ל, מושב שלומי 1980