רשם: מיכאל סטאניסלאבסקי
סיפר: ראובן שפר
עדה: קנדה
בקי ואייבי באו מן הארץ הישנה לקנדה, כי שמעו שהרחובות כאן רצופים זהב. בטעות הוריד אותם הנהג בשמורת אינדיאנים. רואים הם שם כיצד מתרוצצים המשוגעים בלי בגדים, פושטים גם הם את בגדיהם, לוקחים קצת עור של אייל הצפון (ריינדיר) ומתקינים אוהל (טיפי), חוסכים קצת נול אריגה ועושים חיים.
עברו כמה שנים ובוקר אחד אומרת בקי אל אייבי: - אייבלי, כל השבוע הזה לא טעמתי טעם של בשר טרי, קח את הטומאהוק וצא החוצר ועשה צייד.
לוקח אייבי קצת מימרח, צובע את פניו, שם נוצה לתוך הראש, לוקח את הטומאהוק ויוצא החוצה לעקוב אחרי צידו. יום ראשון אין רואים אותו, יום שני אין רואים אותו, יום שלישי אין רואים אותו, יום רביעי הוא מגיע, כמעט שאינו יכול לצעוד. הוא מתמוטט ונופל על נול האריגה, כמי שאין רוח בו.
- אייבילי אמיץ שלי, מה קרה? מה הבעיות?
מספר הוא: - יצאתי לצוד, לעקוב אחרי החיות. יום ראשון לא ראיתי דבר, יום שני לא ראיתי דבר, יום שלישי ראיתי בופאלו גדול, ענק. התחלתי להתגנב חרש בעקבותיו. עקבתי אחריו, התקרבתי אליו עד שקרבתי סמוך מאוד אליו. מרים אני את הטומאהוק כדי להנחית חבטה על ראש הבופאלו, ומה אני רואה? אוי לי ואבוי לי ושבר לי...בידי אני מחזיק את הטומאהוק של חלב.
