רשם: שלמה לבה
סיפרה: אסתר ליוביץ
עדה: רוסיה
היו לפריץ שני משרתים, אחד יהודי ואחד גוי. העדיף הפריץ את משרתו היהודי, הירבה את שכרו וגידל אותו על צוררו. חרה הדבר לגוי, מצא את אדוניו בבית היראה ואמר לו: - תתבייש לך, את היהודי הכופר אתה מקרב, ואת הנוצרי המאמין אתה דוחה.
ענה הפריץ ואמר לו: - לפני הצלם אני עומד איתך היום ומדבר אמת. רק את הנוצרים אני אוהב, ואת היהודים אני שונא. אך מה אעשה כשאתה מבזבז את כוחותיך ללא תועלת, ואילו היהודי מעשיר אותי ומשלם לי בשקלי זהב בעד כל אסימון מחוק.
- כל חכמת היהודים קיימת רק בפטפוטי נשים זקנות, ואילו אני הנני יותר חכם מכל יהודי שבעולם - אמר הגוי.
לעג לו הפריץ.
- נסה אותי ותראה.
אמר לו הפריץ: - ראיתי אורחים בפונדק, מי הם?
הלך הגוי אל הפונדק ושאל אותם: - מי אתם?
ענו לו: - סוחרים אנחנו.
חזר הגוי אל אדוניו.
שאל הפריץ: - מאין הם באים?
הלך הגוי והביא את התשובה.
- לאן הם הולכים? - שאל הפריץ.
הביא לו הגוי את התשובה.
- מה הסחורה שבידיהם?
הביא הגוי את התשובה.
- לך ושאל אותם - אמר הפריץ - אם הם התחייבו להביא סחורה למזמינים, או אולי הם מסכימים למכור אותה לנו.
הסכימו הסוחרים למכור את סחורתם במקום.
- עכשיו שאל אותם מה מחיר הסחורה - אמר הפריץ.
קילל הגוי את יומו, ואת הסחורה, ואת הסוחרים, את מישרתו אצל הפריץ, ואף את היהודי קילל, כי בגלל היהודי באה עליו הצרה הזאת, ואמר: - סחורה ארורה, כמה טרחות טרחתי בגללה, כמה ריצות רצתי ועוד אין אני קונה אותה.
אז קרא הפריץ את משרתו היהודי ואמר לו: - ראיתי אורחים בפונדק, מי הם?
חזר היהודי אל הפריץ כעבור שעה קלה ואמר לו: - סוחרים הם מעיר פלונית והולכים הם לעיר פלמונית. סחורתם עוברת לסוחר, מחירה סביר. על כל צרה שלא תבוא, אם תרצה לקנותה, כבר הכנתי את הכסף.
לעג הפריץ למשרתו הנוצרי והערל יצא מבויש מלפניו.