רשמה: מתילה כהן-סראנו
סיפר: יששכר אבזרדל
עדה: רודוס
הסיפור הזה מתרחש בארצות הברית בזמן המשבר הגדול של שנת 1931. שני חברים יהודים שהיגרו מאיסטנבול היו נפגשים כל יום על ספסל אחד בסנטרל פארק. וכל אחד מהם החזיק בידו עיתון שונה, כדי לקרוא את המודעות למציאת עבודה.
לאחד קראו דוד ולאחר מושון. דוד היה מגמגם. אחרי שעברו על העיתון היה אומר מושון לדוד: - מושון, מצאת משהו?
כדי לא לדבר, הרבה פעמים היה דוד מנענע בראשו ואומר: - לא!
יום אחד הרים דוד את עיניו המבריקות משמחה ואמר למושון: - מו...מו...מושון, אני ...מחר לא...אבוא, ...מפני שכבר...כבר...מצאתי עבודה... - ודוד נפרד מחברו בצעדים עליזים.
למחרת ישב מושון באותו ספסל עם העיתון ביד. מצד אחד היה שמח שחברו מצא עבודה, אבל מצד שני ראה בעצב שהוא לבדו.
לא עברו עשר דקות והוא רואה שחברו דוד מגיע בהליכה איטית וראשו מורכן למטה. אחרי שדוד ישב על ידו, שאל אותו מושון: - מה קרה דוד? לא נתנו לך עבודה?
- ל...לא...- ענה לו דוד
- מדוע? - שאל אותו מושון
- מפני ש...ש...שאני יהודי - אומר דוד - כאן הם...כולם...אנטישמיים!
- איזו עבודה זאת היתה? - אומר לו מושון
- ...זה היה...קריין...ב C.B.S... – אומר לו דוד.