רשם: שמעון חתם
סיפר: אביו
עדה: קורדיסטן עירק
היה אדם שאשתו היתה עקרה ולא היה להם כסף לקנות מצרכים לחג בכדי לחוג את החג כמו יתר האנשים. פתאום צץ רעיון במוחו, שאלוהים עוזר לעניים בשעת צרתם. שלח מכתב לאלוהים ובו כתב שישלח לו מאתיים לירות בשביל מצרכי פסח, שיוכל לחוג את החג.
הדואר שפעל לא ידע למי לתת את המכתב. ובסוף הגיע המכתב לישיבה, לרבנים הגדולים. הם קראו את המכתב והתפלאו. שוב לא ידעו מה לעשות. אספו מכל התושבים הקרובים להם מאתיים לירות ושלחו לאדם לפי הכתובת. אחרי שבוע הגיע לו המכתב. בחיפזון ובשמחה פתח את המכתב וראה מאתיים לירות. הוא שמח וקנה מצרכים לפסח, אבל הוא לא הסתפק במאתיים לירות.
כתב שוב פעם מכתב לאלוהים שבו כתב שהוא רוצה שלוש מאות לירות. המכתב הגיע לדואר, הם ידעו שהגיע להם מכתב כזה. הם שלחו אותו שוב לרבנות בירושלים. הרבנים קיבלו את המכתב, קראו וראו שהאדם העני רוצה שוב כסף.
הם כתבו לו במכתב: - אתה לא יודע בוודאי, אנחנו קיבלנו את המכתב ולא אלוהים. אנחנו הרבנים שלחנו לך מאתיים לירות ועשינו לך טובה. ואתה חשבת שאלוהים שלח לך את הכסף ורצית עוד כסף. אבל אנחנו לא יכולים לתת לך עוד כסף, כי אין לנו. שלום, הרבנים.
הוא התפלא כשקרא את המכתב, שהם שלחו לו את הכסף ולא אלוהים.
ועד עכשיו הוא לא שלח להם מכתב כי ידע שהם לא שלחו לו.