רשם: מנחם בן אירה
סיפר: אברהם שטרן
עדה: צ'כיה
בעיירה קטנה בצ'כיה התגורר יהודי בשם ר' מרדכי, אשר היה, לא עלינו, עני ואביון והיה מטופל בילדים. הוא עסק במסחר אך המזל לא האיר לו פנים. הוא סחר בפרי בעונת הפרי, בתפוחים, שזיפים וכו' אך ללא הצלחה, אם כי היה איש נבון ובן שיחה נעים ומבין.
פעם ראו שעל דלת בית המדרש או על קיר בית המדרש דבוק כרוז, שהקהילה זקוקה לאדם לשם גבית כספים, מסים, רשום וכו'. נכנס ר' מרדכי ביש המזל אל הקהילה והציע עצמו לתפקיד זה. שאלו ראש הקהילה: - ר' מרדכי, היודע אתה לקרוא ולכתוב?
השיב: - לא.
- אם כן - אמר לו ראש הקהילה - אני מצטער, לא נוכל לקבל אותך לתפקיד זה.
ר' מרדכי חזר לביתו בעגמת נפש, באמרו לאשתו: - אם אמרו לא, אז לא.
בערב אחד בישבם ליד השולחן, אמרה לו אשתו: - מרדכי, סע למונקאץ (עיר מפורסמת בצ'כיה) אל הרבי מזודוצ'ויב לשוחח עמו, להיוועץ בו ולקבל ברכתו.
נסע ר' מרדכי אל הרבי. אמר לו הרבי: - ר' מרדכי, אל תדאג, ה' יעזור.
ר' מרדכי חזר לביתו והחל לסחור שוב כמקודם במסחרו, נעליים ישנות, פרי, ירקות, בגדים ישנים וכו'.
באחד הימים עברה שמועה בעיירה כי ר' מרדכי עובר לעיר אחרת ככתוב: 'משנה מקום משנה מזל'. ואחרי תקופה קצרה, הגר ר' מרדכי לאמריקה.
עברו שנים רבות מאז היגר ר' מרדכי לאמריקה. נסע אחד מבני העיירה לאמריקה. בן העיירה שהכיר היטב את ר' מרדכי, חיפש כמובן את ר' מרדכי כדי לבקר אותו. בעוברו באחד הרחובות היפים, ראה שלט גדול ויפה של חנות בגדים וטכסטיל גדולה על שם ר' מרדכי, ובחנות פקידים וזבנים רבים. נכנס בן העיירה אל החנות וביקש לדבר עם בעל החנות. לא הניחו לו. זבן אחד מסר לרעהו אודות האורח המבקש לדבר עם ר' מרדכי עד שהדבר הגיע לאוזני ר' מרדכי במשרדו כי אחד מבני עיירתו מבקש לדבר עמו.
ר' מרדכי הזמינו להיכנס למשרדו ובהיכנסו למשרד, ראה בן העיירה פקידים רבים, שולחנות כתיבה ומכשירי משרד כמו באמריקה. ביקש מר' מרדכי סליחה כי הוא מבקש לשוחח עמו בין ארבע עיניים. השיחה קלחה בלבביות. ר' מרדכי שאל אודות עיירתו והלה השיב לו. תוך השיחה שאל האורח את ר' מרדכי: - האתה זה , איך יכול אתה לנהל עסק כה גדול, הן אינך יודע לקרוא ולכתוב?
והחל תוך כך לבקש מר' מרדכי תרומה עבור עיירתו לשם בניית בית מדרש. ר' מרדכי פקד על הפקיד שימלא צ'יק על סכום הגון, והאורח שאלו שוב: - ר' מרדכי, סוף סוף איך מנהל אתה עסק כה גדול ללא ידיעת קריאה וכתיבה?
על כך השיב ר' מרדכי בצחוק גדול: - חה חה חה, אילו ידעתי קרוא וכתוב כי אז נשארתי שמש אצל הקהילה כל ימי חיי.