רשמה: אילנה כהן (זהר)
סיפרה: פלורה כהן (אמה)
עדה: מצרים
באחד הימים הזמין אליו המלך דוד (לא הנזכר בתנ"ך) את אחד הגלבים לספרו. נגש הגלב להוריד כתר המלך מעל ראשו ומיד פרץ בצעקת תימהון: - אויה, מה ראו עיני?
- מה ראו עיניך? – שאל המלך – הגילית את סודי?
- כ... כ... כן... - גמגם הגלב - נדהמתי למראה עיני.
צלצל המלך אל המשרת וציווה להוביל את הגלב להורג.
לאחד שהומת הגלב הראשון הובל להורג גם השני, השלישי ועוד רבים. לבסוף נקרא אל המלך יו"ר ועדת הגלבים והמומחה ביותר שביניהם. ומאחר שהלה שכב על ערש דווי, קרא לבוא במקומו השוליה שלו. נגש הגלב השוליה, הוריד את הכתר מראש המלך. וישאלהו המלך: - אמור נא לי האם לא ראית דבר מה משונה ולא כרגיל בראשי?
- ראשך הוד מלכותך, כראש כל שאר הבריות.
- אם כן הנך ממונה מהיום לגלבי הקבוע ומדי פעם תבוא לספרני.
וכן היה. באחד הימים החלים ראש הגלבים, ושולייתו לא יכול היה לשאת עוד את סודו וניגש אליו לגלותו לו ויאמר: - אדוני ומורי, סוד שמור עמי זה מכבר אך איני יכול יותר להתאפק ולאמרו, כי הדבר תלוי בחיי. אם כן מה יכול אני לעשות, אשמע עצתך וכדבריך אעשה.
- אם אין אף אדם שיכול אתה לתת בו אמון לבל יגלה את סודך, לך למקום רחוק, חפור באדמה עמוק אמור בתוכה את הסוד והוא ישמור טמון בחיקה.
- כדבריך אעשה מורי ורבי. באדמה אטמון את סודי.
הלך השוליה אל היאור, חפר בו בור, אמר בתוכו את סודו, כסהו והלך לדרכו כשהוא בטוח שהסוד שהיה כאבן בלבו נגול מעליו ולא יגלה לאיש.
כאשר חיללו התושבים בקני הסוף נשמעו המילים: 'למלכנו יש שתי אוזניים כאוזני חמור'.
והשמועה פשטה מפי הקנים בין כל העם והגיעה לאוזני המלך. מששמע זאת המלך הוא כעס מאוד, קרא לגלבו והודיע לו כי למחרת עליו להיות מוכן למוות על כי גילה את סוד המלך.
מששמע השוליה את דברי המלך התפלא מאוד, כי לא גילה את הדבר לאיש, לבסוף החליט לגלות למלך את אשר עשה, ומקום טמנו את סודו.
הגיעו המלך, משרתיו והשוליה אל השדה ולאחר שלקחו קנה סוף וחילל בו אחד הפועלים במקום, נשמעו אמנם אותם הדברים שנאמרו כאשר חלל בו העם: 'למלכנו יש שתי אוזניים כאוזני חמור'.
אל תגלה לאיש את סודך אף לא לאדמה, כי יום יבוא ויתגלה הסוד ויהיה זה אשר יהיה.