רשם: אליעזר בוגטין, מזכרונו
עדה: מזרח אירופה
יש אומרים אליהו הנביא עלה בסערה השמיימה רכוב על מרכבת אש. והרבי מנימירוב היה כל שנה בימי הסליחות עולה לשמיים ואולי עוד למעלה מזה. ואייזיקל שלנו, רבי אייזיקל עלה בריקוד השמיימה, ממש כך בריקוד השמיימה.
אוי, איי, הם המתנגדים וודאי לא יאמינו, אבל לו היו רואים אפילו פעם אחת את אייזיקל בריקודו ובעיקר בריקודו האחרון וודאי ובוודאי שהיו מאמינים.
כל ימיו היה רבי אייזיקל חלוש בגופו, אבל חזק באמונה, בביטחון ובשמחה. כוח מיוחד היה בו לגרש כל עצבות ולעורר את השמחה. מיד משראיתיו והוקל לך על הלב ורווח לך. כל כולו אומר: יהודים אל עצבת, יהיה טוב, אני אייזיק אומר לכם יהיה טוב.
בחדרו של הרבי היה אייזיק תמיד אורח רצוי. משרק נודע לו לרבי שאייזיק הגיע לחצר, היה הרבי מיד קם ואומר: - הביאו לי אלי את אייזיקל שלי.
והרבי היה קם ובעצמו הולך לפגשו על סף חדרו. והרבי ואייזיקל נכנסים מיד לשיחה ארוכה בחסידות ודברי תורה. ובחדר הושלך הס, כולם מקשיבים לשיחתם ובולעים כל מלה היוצאת מפיהם. וכל שיחה כזאת היתה מסתיימת בניגון חדש שרבי אייזיקל היה דולה מעמקי נשמתו. וכולם שרים כמו יחיד, כל הבית, החצר, כל העולם מלא שירה.
ולרקוד ידע רבי אייזיקל. אשרי מי שזכה לראות את ריקודו אפילו פעם אחת. ופעם אחת, היה בשעת שמחת חתונה בעיירתנו ואייזיקל כדרכו לא היה בקו הבריאות. אמרו לו המחותנים והאורחים בעלי השמחה: - לאט לך אייזיק הפעם, הזהר לנפשך.
והוא עונה להם: - אל דאגה יהודים, השמחה אינה יודעת חולשה, והשמחה נותנת כוח.
והרי אתם יודעים שאייזיקל אומר שמחה, הרי זו שמחה שבשמחה. ורבי אייזיקל פתח בניגון חדש ויוצא בריקוד. ואייזיקל הוא כאש לוהטת, כאבוקה רוקדת. ואיתו רוקד כל הבית, המחותנים, האורחים, החתן והכלה, המנורות, בקבוקי המשקה, העצים והפרחים וגם שמיים רוקדים עמו. גופו של אייזיק כאילו קל מנוצה, עיניו יורות ברקים, ידיו כאילו כנפיים צמחו לו. רגליו אינן נוגעות בקרקע הוא מרחף באויר. איננו מרגיש גופו והחיוך על פניו, השמחה בעיניו, והוא רוקד.
השכינה רוקדת כמו כלה נאה וחסידה, והנה אמו הצדקת נגשת אליו, מנגרת אותו ואומרת: - נוחה בני, נוחה קצת.
והוא רוקד, הוא רוקד והוא שומע מנגינה נפלאה, נשמתו משתחררת מגופו, מלאכים יורדים לקראתו. והוא עולה בריקוד השמיימה. וזה היה ריקודו האחרון.