רשם: ישעיה עשני
סיפר: ר' זוסיא לוריא
עדה: ישראל אשכנזי
סיפור זה שמעתי מפי ר' זוסיא לוריא, מצאצאי האר"י בצפת, בעל חנות קטנה למכשירי כתיבה ודברי מזכרות ברחובה הראשי של העיר.
מנהג הוא מזה שנים אצל יהודי צפת לעלות כל ראש חודש לקברו של הרשב"י במירון, ללמוד בצל אורו של הצדיק הגדול ולבקש רחמים והצלחה למען כל עדת המאמינים.
לפני שנים רבות, ערב ראש חודש אייר אחד, עלו יהודי צפת כדרכם לקברו של הרשב"י והוא, ר' זוסיא, בתוכם. למדו 'זהר' והתפללו בדביקות במשך כל היום ולמניינם הצטרף גם כתמיד חכם אהרן גבריאל, השומר על קברו של הרשב"י במירון מזה עשרות בשנים.
אחרי תפילת מנחה ולאחר שהמתפללים שתו לחיים, ארזו את חפציהם ויצאו לדרכם בחזרה לצפת. ליד קברו של ר' יוסי דמן יוקרת בקיומא, בדרך לעין זיתים, נזכרו ההולכים כי שכחו לקחת עמהם את הקומקום הגדול, בו בישלו תה במירון. אחדים מהחבורה ובפרט הישישים שביניהם התנדבו ללכת בחזרה למירון ולהביא את הקומקום, אולם הדבר לא ניתן להם. מאחר שר' זוסיא היה הצעיר בחבורה, נפל הגורל שעליו ללכת בשליחות זו. הלך ר' זוסיא בחזרה למירון. בואו למירון, מצא את כל השערים נעולים ואזנו קלטה רק איזה קולות עמומים של בכי ותחנונים היוצאים ממעקי הבניין הסגור. הוא נחרד מאד, הקיש בחוזקה בשער ואחרי שהות ממושכת, הופיע חכם אהרן גבריאל. הוא ר' זוסיא, כמעט ולא הכירו. עיניו היו שטופות דמעות ומפניו קרן איזה זוהר שמיימי. תוי קודש הוטבעו ונחרתו בפניו והוא היסס לרגע האמנם זהו חכם אהרן גבריאל ממנו נפרדו הוא וחבריו לפני שעה קלה.
ר' זוסיא שכח את מטרת שליחותו ולא שאל אפילו את חכם אהרן הנמצא הקומקום. הוא אזר עוז ופנה לחכם אהרן גבריאל בבקשה שיספר לו לפחות סיפור אחד מה קרה אותו במשך שלושים השנה שהוא שומר על קברו של הרשב"י.
חכם אהרן חייך בחיוך ממושך וטוב לב ואמר: - מה אני יכול לספר? איש פשוט הנני ואין לי מה לספר. אני איש פשוט, פשוט מאד.
ר' זוסיא הפציר בו ארוכות עד שלבסוף נאות הוא לספר לו סיפור אחד. וחכם אהרן גבריאל סיפר:
זה קרה לפני הרבה שנים. היה זה ביום פורים. ביום זה חייב כל יהודי לשלוח מנות לרעהו ואף אני רציתי לנהוג כך ולשלוח מנות לרבי שמעון בר יוחאי. ואז לדאבוני, לא היה לי מה לשלוח. בכל רכושי היתה פרוסת לחם אחת וחתיכת גד מלוח. ביצעתי את הפרוסה לשתיים וגם את חתיכת הדג לשניים, שווה בשווה. שמתי את המנה על צלחת, התקרבתי לקברו של רבי שמעון בר יוחאי ואמרתי לו: - קח רבי שמעון את משלוח המנות, לכבוד פורים. מה שיש לי אני נותן לך ולי. דברים טובים יותר אין לי. אולם מה שאני נותן לך, בלב שלם הנני נותן.
שמחתי מאד והודיתי לבורא עולם על כך שאיפשר לי לקיים את מצוות משלוח מנות.
וחכם אהרן גבריאל המשיך: הנחתי את הצלחת בשולי הקבר ושמתי את צעדי לעבר פנתי. לילה היה. כל השערים היו נעולים. אני בעצמי, במו ידי נעלתי אותם. לפתע הופיע יהודי נאה והדור בלבושו. זקנו צחור ועל פניו חיוך רחב. הוא זרק לעברי מטבע ונעלם כאילו לא היה. בעד מטבע זה קניתי חלות, דגים, בשר ויין לשבת ועוד להרבה שבתות, סיים את סיפורו חכם אהרן גבריאל.
כנראה, מסיים ר' זוסיא לוריא, שר' שמעון בר יוחאי בעצמו שלח גם משלוח מנות פורים לחכם אהרן גבריאל, כי גם הוא רצה לקיים את המצווה של משלוח מנות.