רשמה: חגית מטרס
סיפרה: רחל אלבוחר
עדה: יוגוסלביה (ספרדי)
היה איש אחד, והאישה הביאה בן. האיש הזה היה אדוק, אבל צדקה? גרוש לא היה לתת. מה היה עושה? רק מילה. איפה שיש ברית. והאלוהים אוהב אותו הרבה לאיש הזה.
היה לה בן לאישה הזאת. תיכף בא מלמטה איש אחד כמו בן אדם. אמר לו: - שלום.
- שלום.
- האשה שלי הביאה בן, בוא תעשה לו מילה.
אמר: - טוב.
הלך באוטו. באים לאיזה מקום. הלך, הלך, אמר לו: - איפה תקח אותי?
- שקט, לא תדבר.
נכנסו בפנים. איזה בית יפה. אין מה לדבר. כמה מרגליות, כמה זהב, כמה כסף. אמר: - איפה פרידה?[שם היולדת]. אני רוצה לעשות מילה.
אמר: - תיכף.
נכנס המוהל, היתה פרידה במיטה. אמר: - שלום.
- שלום.
אמרה: - תראה, לקחו אותי. אני בן אדם כמו אתה. לקחו אותי השדים ואני לא ידעתי. אכלתי מפה ונהניתי פה. הבן הזה, זה מהשדים. אני מבקשת - אמרה – אני אוהבת אותך, ולא תאכל שום דבר. לא תשתה, לא מים, לא שום דבר. למה תהיה פה?
הוא מסכן, עשה את המילה של האישה הזאת. אחר כך הביאו לו יין. אמר: - יש לי תענית מאבא שלי, היום אסור לשתות, מים עוגות, שום דבר.
- טוב, בוא תראה כמה זהב יש לי. בוא תיקח את הזהב.
הלך שמח. היתה ככה שרשרת של מפתחות מלא מלא, קטנים, גדולים. אמר: - מה זה?
אמר: - זה המפתח שלך, למה לא תיתן צדקה?
אמר: - טוב, תן לי המפתח הזה.
אמר: - אתה לא לקחת שום דבר והמפתחות לא תיקח.
אמר: - טוב. אני עשיתי מילה פה, ואני לא לקחתי כסף. זה מפתח שלי, תן לי בחזרה.
ריחם השד הזה, נתן לו את המפתחות. בא בבית, אמר: - עכשיו אני אפתח את הידיים, גמול חסדים וצדקה.