רשמה: זלפה כוכבי
סיפרה: חנה כוכבי (אמה)
עדה: טורקמניסטן
היה היה איש עני בעל חנות עם תשעה ילדים. היות והפסיד בעסקו החליט להגר לעיר אחרת. מכר את כל אשר לו והלך לעיר אחרת. שם הגיש בקשה לשליט המקומי בקשר להלוואת כסף כדי שיוכל לפתוח חנות ושיוכל להתקיים. השליט הסכים והלווה לו חמש מאות לירות במזומן, בתנאי שיחזירו לו זאת לאחר שנתיים בערך. העני קיבל את ההלוואה ובזה פתח בית מרזח. לאחר שנתיים לא הצליח להחזיר את ההלוואה. השליט כעס על כך וגזר על כל המשפחה להיות בבית הסוהר במשך כמה שנים.
בבית הסוהר היו שני סוהרים, סוהר טוב וסוהר רע. הסוהר הרע היה מענה אותם כל ערב ומגנה אותם בשמות גנאי. ואילו הסוהר הטוב החליט שאין האנשים האלה ראויים לעונש כזה היות ובאמת לא היה להם להחזיר לשליט את כספו.
היות וגם אשת העני ילדה בבית הסוהר תאומים, ילד וילדה, ריחם עליהם הסוהר הטוב והחליט לעזור להם לברוח מבית הסוהר. הוא נתן להם בקבוקי יין כדי שבעזרת היין יצליחו לשכר את הסוהר הרע ובעזרת הסוהר הטוב הם ברחו. היות והזמן היה דוחק, הם אמרו שיחקו איתם את הילד מהתאומים ואילו את הילדה להשאיר כי התנאים לא אפשרו להם לקחת את שניהם. אך בטעות לקחו את הילדה במקום הילד.
למחרת היום שמע השליט שהעני ומשפחתו ברחו מבית הסוהר כאשר הסוהר הרע שמר. לכן הכניס את הסוהר הרע לבית הסוהר. וכאשר בא לתאו של העני, מצא רק את התינוק הקטן והחליט לנקום בעני בזה שיהרוג את הבן. אך הסוהר הטוב אמר לשליט: - הרי לא תצפה לך שום טובה בזה שתהרוג את התינוק הרך. במקום זה, גדל אותו והוא יהיה לך לעבד עולם.
הסכים השליט ולקח את התינוק לאימוץ. וכשהילד הגיע לגיל שתיים עשרה שנה התחיל השליט ללמד אותו סודות מלחמה ושימוש בנשק, דהירת סוסים וכו'.
כאשר הילד הגיע לגיל שלוש עשרה שנה, הסוהר הטוב סיפר לו את כל עברו ועל יהדותו וכן על בריחת הוריו מבית הסוהר. יעץ לו גם לברוח כדי לחפש את הוריו. וכך תכננו יחד את הדרך לבריחה. הסוהר הטוב הציע לו כאשר הוא דוהר על הסוס, לא יחזור יותר אל השליט אלא ימשיך לדהור עד אשר יגיע לבית יהודי. והנער עושה כך, כפי שאמר לו הסוהר. ובורח ומגיע לעיירה יהודית ונכנס לבית הכנסת, ושם מספר את עברו ושהוא יהודי והוא רוצה להיות בין היהודים. הרב המקומי מקבל על עצמו ללמדו את דיני היהודים, הנחת תפילין וכדומה. והנער נשאר שם במשך חמש שנים והיה לתלמיד חכם גדול. לאחר חמש שנים החליט לנדוד כדי למצוא את הוריו. הוא נפרד מהרב והרב נותן לו מכתב ואומר לו: - אל תפתח מכתב זה אלא תתנו רק לרב שיקדש אותך בליל החתונה - ונפרד מעליו.
בדרך נדודיו הפליג גם באוניה ולצערו האוניה טבעה והוא הצליח על ידי שחיה להגיע ליבשה וחיפש לו מקום לנוח. במקרה ראה בית מגורים קרוב לים, נכנס לשם וזה היה בית יהודי והמשפחה היהודית לקחו אותו והחליפו את בגדיו והאכילו אותו וטיפלו בו. היות ועיירה זו היתה עיירה יהודית לכן בכל יום שבת היו מתכנסים כל היהודים בבית הכנסת והרב המקומי היה שואל אותם עשר קושיות והיה נותן להם שהות של שבוע ימים כדי להשיב עלים. וביום שבת אחת כל בני ביתו של אותו יהודי שהנער התאכסן אצלם הולכים לבית הכנסת וכמובן הנער מצטרף אליהם. ובבית הנסת הרב מתחיל לשאול קושיות. היות ואף אחד לא ידע לענות עליהם בו במקום, הנער ביקש לענות על הקושיות בו במקום. הרב מסכים לכך והנער עונה על כל הקושיות בלי כל קשיים. ואפילו שואל את הרב קושיות שהרב בעצמו אינו מצליח לענות עליהם. הדבר כמובן מצא חן בעיני הרב ומבקש את הנער לבוא אליו לשבת. והוא רוצה גם להשיא לו את בתו. אבל המשפחה שהוא התאכסן אצלם התנגדו בכל תוקף לכך שהוא יהיה חתנו של הרב, וטענו שלהם גם בת והוא יהיה חתנם. הרב ראה שהצדק איתם ושאלו לנער אם הוא מוכן לשאת את בתם של המשפחה שהוא מתאכסן אצלם. הסכים הנער והרב השיא את הזוג הצעיר. ובליל החתונה לאחר שכל האורחים הלכו, הלכו גם הזוג הצעיר לחדרם, אך למחרת בבוקר ראו שהכלה עצובה. וכאשר שאלו אותה לפשר עצבונה היא ענתה שהנער לא עצם עין כל הלילה ולא רצה להתקרב אליה. וכאשר שאלו את הנער לפשר הדבר אמר הרב שהוא למד אצלו נתן לו מכתב לרב שישיא אותו והוא שכח לתת לו זאת. לכן לא רצה להתקרב אל הכלה. וכאשר הביא את המכתב לרב התברר שבמכתב כתוב שהיא אחותו והנישואין אסורים. שמחו מאד בני המשפחה שמצאו את בנם האבוד והבן נעשה חתנו של הרב, וכך חיו חיי אושר עד סוף חייהם.