רשם: אברהם שטאל
שמע מפי יהודי מהולנד
עדה: הולנד
היהודים בהולנד מספרים תמיד על שני גיבורים יהודים שלאחד קוראים סאנפי ולשני מווסי.
זהו קיצור: סנפי הוא שמואל ומווסי הוא משה. כך הם קוראים להם.
פעם ראו סנפי ומווסי שאין להם מספיק כסף והחליטו הולכים לגנוב באיזה שהוא מחסן.
נכנסו דרך החלון והתחילו שם לחפש בתוך המחסן, לחפש מה הם יכולים למצוא. ופתאום הם שמעו מבחוץ רעש. תפסו אותם כנראה. סנפי הספיק עוד לקפוץ במהירות דרך החלון החוצה, אבל מווסי כבר לא. כאשר הבין כי עוד מעט נכנסים המחפשים למחסן, הוא שם ארגז גדול שכתוב עליו: 'זהירות זכוכית'. קפץ מווסי לתוך הארגז, סגר אותו וישב בפנים.
האנשים שם חיפשו וחיפשו בכל המחסן, כי ידעו שהיה שם מישהו. אבל לא ראו איש ולא ידעו איפה הוא. בסוף התעצבן אחד המחפשים ונתן בעיטה לארגז שהוא חשב אותו ארגז זכוכית. אז מווסי צעק בפנים: - אינגלה, קינגלה, קינגלה, קינגלה.
תפסו אותו, עשו משפט והחליטו, בגלל דבר שכזה, צריכים באמת לתלות אותו. הביאו אותו לכיכר העיר באמסטרדם שבה חיים בהולנד כל היהודים, ועשו שם מקום יפה, שאפשר לעלות אליו למעלה ולתלות את מווסי. וכל העם יראו וייראו.
כשהביאו את מווסי לשם, הוא לא רוצה לעלות. היו שם מדרגות, אבל הוא לא רצה לעלות בהן. שואלים אותו: - מה יש? למה אתה לא רוצה לעלות?
ענה מווסי: - אני רואה כאן מדרגה אחת קצת שבורה, אני עוד יכול ליפול.
בסוף שכנעו אותו שבכל אופן כדאי לו לעלות למעלה. העמידו אותו שם ליד העמוד התליה ואמרו לו:
- תראה, אצלנו יש מנהג של בקשה אחרונה. אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה, לפני שתולים אותך.
אמר מווסי: - טוב, אני רוצה כוס בירה.
מביאים לו כוס בירה. והוא אומר: - אני מבקש גם כפית.
לא הבינו בדיוק לשם מה הוא צריך כפית, אבל אם הוא מבקש, וזו בקשה אחרונה, הביאו לו כפית. רואים שהוא מוריד את הקצף מן הבירה.
- מה זה? – שאלו אותו.
- שמעתי שזה לא טוב לבריאות – ענה מווסי.
העיקר, בסוף כבר מכניסים אותו ממש למעלה ושמים לו את החבל על הצואר וכל העם עומד מסביב, מסתכל ורואה. גם הילדים שלו נמצאים שם. אומר להם מווסי: - ילדים, ילדים, איפה האמא שלכם?
- אמא נשארה בבית – עונים הילדים.
אז אומר אבא שלהם: - פעם אחת היא יכולה לראות משהו בלי כסף, והיא לא באה.