רשמה: רחל סרי
סיפר: חיים בר דגן
עדה: גורגיה
היה היתה אישה עניה שבכל יום היתה הולכת מבית לבית ומושיטה יד ומבקשת נדבה. ולאחר שמקבלת נדבה לא אומרת תודה ואינה מברכת את נותן הנדבה. רק מקבלת ואומרת: - מה שתעשה, תמצא. אם תעשה מעשה טוב, תמצא טוב. ואם תעשה מעשה רע, תמצא רע.
וכך היתה העניה חיה ויום יום עוברת מבית לבית ומבקשת נדבה ויום יום אומרת: - מה שתעשה תמצא.
עד שביום אחד באה לארמון המלך ובקשה מהמלך נדבה. הושיטה ידה למלך והמלך נתן לה עשר לירות. והאישה העניה שמחה מאד ואמרה למלך: - מה שתעשה תמצא.
ורצה הביתה והתפרנסה מעשר הלירות שהמלך נתן לה. ואחר שנשארו לה כשלושים גרוש, שוב חזרה לארמון המלך ובקשה נדבה. והמלך נתן לה עשר לירות. והאישה הפסיקה לבקש נדבות מכל בית ובית. קנתה לה אוכל ואכלה ושתתה והפסיקה לבקש נדבות. ואחר שבזבזה את עשר הלירות ונשארו לה רק שלושים גרוש, שוב רצה וחזרה לארמון המלך ובקשה נדבה מהמלך. והמלך כשראה אותה, רגז מאד וכעס. הלא נתן לה עשר לירות בכל פעם, והיא שוב חוזרת ומבקשת נדבות!?! והתרגז יותר ממנה שהיא לא אומרת תודה ולא מברכת ורק אומרת: מה שתעשה תמצא. רגז וכעס כעס גדול עד שהחליט פעם לסדר אותה. מה עשה? נתן לאישה העניה לחם אשר שם בו רעל, וגם נתן לה מאה לירות. ורק שתלך ממנו ושלא יראה אותה עוד הפעם, מפני שהרגיזה אותו בכל פעם שאמרה לו: מה שתעשה תמצא.
האישה העניה קבלה בשמחה גדולה את המאה לירות ואת הלחם מהמלך ורצה הביתה באושר גדול לביתה והניחה את הלחם שקבלה מהמלך בצד. והלכה לקנות לה אוכל. מהמאה הלירות שקבלה מהמלך, קנתה שולחן וכסא, קנתה לחם וחמאה ובשר. וישבה לה כל הימים בבית, אוכלת ושותה ולא יצאה לבקש נדבות. ואת הלחם שקבלה מהמלך, שמרה עד שתגמר לה הפרוטה האחרונה. עכשיו יש לה כסף, תקנה ותאכל ואת הלחם שהמלך נתך לה, תאכל כשתצטרך.
והנה באחד הימים, דופק בדלת ביתה נסיך בן המלך אשר יצא לצייד והוא עייף ורעב מאד ומזיע. וביקש ממנה חתיכת לחם. והאישה העניה הגישה לו את הלחם שקבלה מהמלך והנסיך בן המלך אכל את הלחם ומת. והמלך התחיל לדאוג לבנו הנסיך שלא חזרר מהצייד ויצא לבקש אותו בכל מקום ומקום עד שמצא אותו בבית העניה הזקנה שכוב מת. ורואה את האישה העניה עומדת מבוהלת מאד מפני האסון ומפני המלך אבי הנסיך שבא אליה כאיש צייד ובקש ממנה לחם וסיפרה את זאת למלך: שצייד בא לביתה ובקש לחם והיא נתנה לו ברצון את הלחם שהמלך נתן לה. והמלך בשומעו את מה שאמרה האישה העניה, הכה את עצמו וצעק: - מה שעשיתי, בא לי מציאותי, כמו שאמרת לי בכל פעם שקבלת ממני נדבה, אמרת: מה שתעשה תמצא, והנה מה שאמרת נהיה.
והמלך הצטער צער גדול על בנו הנסיך שבאשמתו מת ומאז חדל לעשות מעשים רעים ומזיקים והשתדל לעשות רק מעשים טובים, כל ימי חייו.