רשם: אליעזר שטיינמן, מזכרונו
עדה: בלורוסיה
חסיד עני נתעשר ונתפתה להאמין , כי בחכמתו עשה את העושר. נחה עליו דעתו והיה מתגאה ברבים. ושוב לא היה חולק כבוד אף לרבי ר' מיכל מזלוטשוב.
פעם עבר העשיר ליד ביתו של ר' מיכל ועשה את עצמו כאילו אינו רואה את הרבי. יצא לקראתו רבי מיכל, הכניסו לביתו ואמר לו לעמוד ליד חלונו ולהסתכל בחוץ. לאחר שעה קלה שאלו ר' מיכל: - מה רואה כבודו בזכוכית החלון?
אמר לו העשיר: - עוברים ושבים אני רואה.
שוב אמר לו רבי מיכל לעמוד מול הראי. עשה כך. שאלו ר' מיכל: - ומה רואה כבודו עכשיו?
ענה העשיר: - פני עצמי אני רואה.
אמר לו רבי מיכל: - כלום מה נשתנתה זכוכית החלון, שהמסתכל בה רואה את זולתו, מזכוכית הראי שבה אדם רואה רק את עצמו? - והשיב ר' מיכל: תוך כדי שאלה: - זכוכית החלון אין לה צפוי של כסף, ולפיכך רואה בה אדם את כל הבריות. מה שאין כן בזכוכית הראי, שיש לה צפוי של כסף, ובה רואה אדם רק את עצמו.