רשמה: רונית בייגל
סיפרה: נורית בקר
עדה: ברזיל
בתקופה שבעלי חיים היו מדברים, הצפרדע לא היתה כמו היום. היא היתה שמנה ועגולה. במקום שהיא גרה, עברה הודעה שמתקיימת מסיבה בשמיים ומוזמנים רק בעלי חיים שביכולתם לעוף. גברת צפרדע נורא נעלבה והבטיחה לעצמה שתופיע במסיבה זו בכל מצב. היא החליטה לבקר את אדון עורב שהיה שכנה כדי לוודא אם אפשר לסדר משהו. היא מצאה אותו בבית, מנקה את הגיטרה שלו. ולפתע עלה במוחה רעיון: היא ניצלה שלא שם לב, ונכנסה בתוך הגיטרה וחיכתה שיקח את הגיטרה למסיבה. כשהעורב רצה לעוף לשמיים, הוא הרגיש שהגיטרה כבדה וחשב בליבו: אני חושב שאני מזדקן, אפילו את הגיטרה שלי איני יכול לסחוב.
כשהגיע למסיבה, הצפרדע יצאה החוצה ושתתה כל כך הרבה שבסוף נרדמה בפינה ושכחה שאין לה כנפיים ולא יהיה לה איך לחזור. כשהתעוררה כולם כבר הלכו ולא היה לה מי שיחזיר אותה. אז הופיע מלאך וריחם עליה, ואמר שהוא מוכן לעזור לה. הוא ציווה לעשות לה כנפיים משעווה והתנה לה תנאי שתחזור לפני זריחת השמש. אך המלאך לא שם לב שהשעה מאוחרת וכבר הבוקר מגיע והשמש צריכה לזרוח. כשהצפרדע יצאה והיתה באמצע הדרך, זרחה השמש והכנפיים התחילו להנמס. היא נפלה במהירות גדולה וצעקה שכולם יזוזו מתחתיה כי היא פוחדת להרוג מישהו. מלמעלה היא ראתה דבר גדול שחור והיא לא ידעה מה זה. הצפרדע נפלה בדיוק על זה והתברר שזוהי אבן. הנפילה היתה כל כך חזקה שעד היום יש גוף מחוץ לצפרדע.