רשמה: רחל סרי
סיפרה: שושנה מייכור
עדה: בוכארה
אמיר אחד מבוכארה אהב לבקר אצל הרב היהודי בבוכארה בחג הסוכות, בסוכתו היפה והגדולה שבנה, ואשר בה היה מכין כסא וגם נר לקראת אושפיזין עילאין קדישין. והאמיר היה נהנה מקדושת הסוכה במאוד.
וקרה שפעם האמיר לא יכול לבקר בסוכתו של הרב היהודי לרגל נסיעתו לעסקיו וביקש מהרב שלא יהרוס את הסוכה עד לבואו חזרה בעוד חמישה עשרה יום, ויבוא לראות בזיו הסוכה.
רב היהודים מילא מבוקשת האמיר.
לאחר חמישה עשר יום ולאחר חג הסוכות בא האמיר ליהנות מהסוכה. ישב והשתומם. ושאלו אותו לדבר השתוממותו ואמר: - בזמן שהיה לכם חג הסוכות והדלקתם נרות לקודשים שלכם, הייתי אוהב להסתכל בנרות, כי מאחורי הנרות ראיתי את האנשים הקדושים שלכם וזהו הזיו והקדושה שהרגשתי בסוכתכם. ועכשיו אינני רואה את הזיו הזה.