רשמה: מלכה כהן
סיפרה: מיכל שרון
עדה: אנגליה
מביתו של יהודי אחד, שבעליו ארז מזוודותיו ונסע לטיול, שמעו שכנים קול בכייה וקינה בוקעים. התפלאו השכנים לבכי, שנשמע מתוך הבית, כי ידוע ידעו, שהיהודי הדר בו, יצא לטיול ולא השאיר איש בבית. הלכו אל הרבי וסיפרו לו את הדבר. עורר הדבר גם סקרנותו של הרב. נכנס איתם לתוך הבית, ומה ראו? טלית מונחת בקרן זווית ומקוננת מרה על אשר בעל הבית לקח איתו הכל לדרך, ורק אותה שכח.
אמר הרבי לטלית: - טלית יקרה, אל תבכי ואל ירע לבך, יש עוד תקווה לאחריתך. יבוא יום ובעל הבית ישאיר את הכל כאן ורק אותך יקח איתו לדרכו האחרונה.
(כידוע יהודי שמת בחוץ לארץ עוטפים וקוברים אותו עטוף בטליתו).