רשם: חיים דב ערמון, מזכרונו
עדה: איטליה
המלך החזיק נביא בחצר מלכותו. הוא עצמו לא נקף אצבע מבלי להתייעץ תחילה עם נביאו.
פעם רצה המלך לצאת ברכיבה לטיול רחוק, כדי ליהנות מנכסיו ומאחוזותיו. אך אין המלך עושה דבר מבלי לקבל את עצתו של הנביא. הוא קראו אפוא ושאלו: - איזה מזג אויר יהיה היום?
ענה הנביא: - אדוני המלך, היום יהיה נאה. יכול אתה ללבוש את בגדיך היפים והיקרים ביותר.
בדרך נזדמן לו למלך איכר פשוט. האיכר הכיר מיד בהוד מלכותו ואמר לו בהכנעה גמורה: - אדוני המלך, היום ירד גשם חזק, אולי יהיה אפילו שבר ענן. חבל על הבגדים היקרים. אם אין ברצון הוד מלכותו להירטב עד העצם, מוטב לחזור לארמון.
מובן שהמלך לא שמע בקול האיכר הפשוט, כי חזק היה אמונו בדברי הנביא. הוא המשיך בדרכו על פני השדות הנרחבים. לפתע נתקדרו פני השמיים, עננים כבדים כיסו את עין השמש, רעמים וברקים פלחו את האוויר, ומבול ניתך ארצה. רטוב כולו וכל עוד נשמתו בקרבו חזר המלך בשעה מאוחרת לארמון כשבני החצר רותמים את הסוסים ומדליקים את הלפידים כדי לצאת ולחפש את המלך.
נתמלא המלך כעס על נביא החצר והוציא צו להרחיקו מיד מחצר המלכות! ואת רציו הדחופים שלח לחפש ולהביא את האיכר, שהזהיר את המלך מפני הגשם וסופת הרעמים.
אחרי מאמצים רבים נמצא האיכר הנביא והובא לפני כס המלכות. פנה המלך לאיכר: - רואה אני כי נביא אמת אתה, הזהרת אותי מפני הגשם, הסופה ושבר הענן, והכל נתקיים. הנני מעלה אותך לנביא החצר, תהיה יועצי ותזהירני בעוד מועד.
- אדוני המלך - ענה האיכר ברוב הכנעה - לא נביא ולא בן נביא אנוכי. איכר פשוט הוא עבדך, ומקור הנבואה אינו אלא החמור שלי. מניסיון השנים למדתי, אם חמור משפיל את אוזניו, ירד גשם. ואם חמורי משפיל את אזניו מאוד מאוד, יש אפילו אפשרות לשבר ענן.
- אם כך הדבר, - פסק המלך - הזדרז והבא לארמוני את חמורך. הוא יהיה יועצי. כבוד רב אחלק לו וירק משובח הוא יקבל אצלי. גם את קרובי משפחתו של החמור אקרב אלי ואחלק להם כבוד ופרנסה בשוע וביד רחבה.
ומאז יועצי המלך הם...