רשם: משה קושניר, מזכרון
עדה: אוקראינה
ליונה פפירניק נכנס באחד הימים גובה מסים והודיע בפסקנות: - אדוני חייב לקופת הוד מלכותו, שלושה רובלים מסים. או שאתה משלם אותם מיד או שאני מוביל אותך איתי לבית האסורים.
באין ברירה, שילם היהודי את הנדרש. וכאן נתעוררו אצלו שלוש קושיות שהחליט לשטח אותם לפני הרב וביקש עליהם תשובה מניחה את הדעת:
א. מניין לו לקיסר ירום הודו ששמו יונה פפירניק?
ב. קיסר זה שבידו כל אוצרות המדינה, ונוסף על כך בית דפוס למטרות כסף, למה לו הרובלים העלובים שלו, של יונה פפירניק. הלא יש בידו להדפיס לעצמו כסף כנפשו שבעו.
ג. מלך זה שבלי ספק חכם הוא, מה ראה לשטות זו, לשגר אליו אל יונה פפירניק שליח מיוחד מפטרבורג הבירה, לגביית פרוטות עלובות אלו. הלא כרטיס רכבת עולה פי כמה מהסכום הנדרש.
שמע הרב את קושיותיו של פפירניק, הרהר בדבר וענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. וזאת לשונו של הרב, שפתיים ישק.
א. התזכור ר' יונה, לפני ארבעים שנה לעת אביב נתקיימו סמוך לעיירתנו תמרונים של צבא מלכותו ובראש גדוד הפרשים רכב אחד על סוס לבן מטופח ומאולף להפליא וכל אנשי העיירה יצאו לחזות במחזה המשובב נפש ומרהיב עין ואז קרא אליך שכנך זה שעמד על ידך: יונה פפירניק, שור, המלך נוסע בראש הגדוד. המלך שמע את הקריאה ואת שמך יוצא מפורש מפי הקורא, שמר את השם בזכרונו עד היום כי על כן ראש של מלך על כתפיו.
ב. נכון אוצרות קורח לו למלך ובית דפוס עומד לרשותו והון תועפות לו. ברם כסף של אחרים ימתק לחיכו שבעים ושבע (א פרעמדער גראָשן איז געשמאַקער).
ג. באשר לשאלה השלישית והאחרונה, גם כאן הדברים פשוטים יותר: 'שגץ' זה שבא אליך משמו של הקיסר לתבוע את החוב, בן כפר סמוך לעיירתנו. הוא שירת בצבא בפטרבורג. עם גמר שירותו נכנס כמנהג המדינה להיפרד מאת הוד מלכותו. שואלהו המלך: - מנין אתה?
- מרתימא - קרא בשם כפר מולדתו.
- חכה רגע - טפח המלך בידו על מצחו - בסמוך לכפר זה גר אחד בשם יונה פפירניק החייב לי מס בסך...שלושה רובלים. הבה לי את הסכום הזה ואני אמסור בידך כתב הרשאה לגבייתו מאת ה[מלך].
מובן שה'שגץ' ניאות לבקשה מפני כבוד מלכות. בזה דומני נתרצו שלוש קושיותיך.