סיפר: סכור עבוד
עדה: ישראל ערבי נוצרי
זקן אחד המספר רבות על ימי נעוריו, המתגאה בהם תמיד, ושבלה אותם בקשרים הדוקים עם אחד מבתי המרזח שהיו לו ידידים רבים. ושבו נהגו לערוך מסיבות ערב של "אלף לילה ולילה" בא אלי באחת השבתות אחר הצהרים. והודיע לי שהוא בא לספר לי סיפור יפה, כיון שאני שכנו ועזרתי לו פעמים רבות בהשקאת גינתו הסמוכה. הסיפור הוא על "עובדיה איש הפרחים" פתח הזקן לפתע, אם תשמע שם זה, תחשוב שעובדיה היה מגדל או מוכר פרחים אך לא, ידידי הקטן! לעובדיה היה קול ערב. והוא ידע לנצל את קולו הערב והעליז, והטוב לשיר, המשיך אורחי הטוב כשהתחיל עובדיה לשיר, צמחו פרחים יפים סביבו באשר הוא שם. בדרך, במיטה; ליד השולחן, ובכל מקום שבו יהיה! אמר הקשיש אחר אנחה ארוכה ואחר כך המשיך, שמע המלך על עובדיה איש הפרחים, והוא לא האמין! לכן שלח שוטרים להביאו ולראות בעיניו אם זה נכון או לא.
בעוברו עובדיה עם השוטרים באחת מסימטאות הכפר, שמע צעיר אחד אומר לחברו: - הנה עובדיה הולך לבית הסוהר, ומשם חי לא יחזור, אז אוכל לבצע תוכניתי שכבר הכנתי בקלות, ולא אצטרך לגמור את הקשר שכבר הכנתי את קוויו העיקריים ותוכניתי היא להתחתן באשתו היפה של עובדיה.
זאת היתה מכה קשה על ליבו של עובדיה. וצר לו מאוד לשמוע דברים אלה, המשיך הזקן בפה פעור. בדרכם של השוטרים ועובדיה בין השדות, ראו איכר אחד רץ אחר המחרשה שסחבוה צמד שוורים, ונושא על גבו ארגז גדול. - מה בארגזך? - שאלוהו השוטרים לאחר שקראו אותו אליהם!
- אשתי רבותי! - ענה המסכן בתדהמה - אשתי היא אוהבת בחור אחר, ואני חושש שתברח אתו! לכן רבותי, - המשיך האיכר, - אני נושא אותה תמיד על גבי בארגז זה! - הוא סיים.
- פתח נא את הארגז! - אמר הסמל בנזפו בו.
כשפתח האיכר את הארגז, פרץ מתוכו בחור אחד שברח ורץ באדמה החרושה. - זהו הבחור אוהב את אשתי - התלונן האיכר המסכן. אבל השוטרים לא דאגו לו והמשיכו בדרכם. אמנם שזאת היתה נחמה קטנה לעובדיה, אבל מכתו נשארה קשה.
כשבאו אל המלך, ציווה זה על עובדיה לשיר. עובדיה היה עצוב מאד לכן לא צמחו פרחים סביבו כששר.
ציווה המלך להכניס את עובדיה לבית הסוהר ולא להוציאו משם עד שימות. והוא הוכנס לבית הסוהר, אחר שהכוהו השוטרים קשה.
יום אחד ישב עובדיה ליד החלון בחדרו הקטן שבו הוא כלוא ולידו היתה רפת איפה שסוסי המלך נקשרו. וכששקעה השמש, בא עבד אחד שחור העור, אדום העיניים ולבן השניים, וישב מאבוסי הסוסים. רגעים אחדים עברו והנה נר נדלק נראה בסוף הרפת ולפתע נראתה המלכה, אשת המלך, באה לכיוון העבד.
כשהגיעה המלכה, לקח אותה העבד בזרועותיו והחל לנשקה, וכך כל אחד מהם, העבד והמלכה סגרו אחד את חברו בזרועותיהם וחתם את פיו בנשיקותיו.
המראה הזה הבהיל הרבה את עובדיה שלא האמין למראה עיניו וחשב שהוא חולם, ומיד הוא פתח בשירה נעימה, עליזה וערבה לאוזן ומיד צמחו פרחים יפים מאוד מאד סביבו.
השומר של בית הסוהר, ששמע את השירה ובא לראות מה קרה... לא האמין למה שראה, ולא האמין שהפרחים צומחים כאן בבית הסוהר בחדר הקטן. הוא הלך והודיע לאדונו המלך מיד. כשהובא עובדיה לפני המלך בבוקר השני שר שירה יפה וצמחו סביבו פרחים, הפעם התנחם על מכתו, כי לא רק אשתו בגדה בו, וניסתה לברוח עם חברה, אלא גם המלכה אשת המלך! בוגדת אוהבת עבד.
כששאלו המלך, למה לא צמחו פרחים סביבו בפעם הראשונה, עובדיה סיפר למלך מה ששמע על אשתו והוא גם סיפר לו מה שראה על אשת המלך, רק אתמול ברפת על האהבה בינה לבין העבד השחור. ואמר גם למלך שהוא התנחם, כי לא רק אשתו בגדה בו וזנתה, אלא גם אשת המלך, לכן הוא שמח היום ולא עצוב. המלך ציוה להרוג את אשתו המלכה וגם העבד חביבה. הוא בתליה והיא בשריפה על ערמת אש ענקית ובאמצע העיר, ולזרוק את אפרה באויר.
ולקח לו ולעובדיה לנשים שתי בחורות יפות מאד, מארץ רחוקה.
כך סיים ידידי הזקן סיפורו שהבטיח לי לספר לי (אחד הבקרים ובקומו במהירות להשיג את המתפללים שטרם הלכו לבית הכנסת).