לוב

רשם וסיפר: אורי ברנס
עדה: לוב

מחוסר עבודה וביש מזל היה משה, אב לחמישה בנים. אך לא  לעולם חיי עוני ושפל. כאשר הציעו לו קניית איטליז, לא החמיץ את ההזדמנות, ואת הכסף שחסך השקיע בעסק החדש, כדי שיוכל להתפרנס בכבוד.
ואכן, האיטליז של משה נתפרסם ביותר, ואנשים הלהוטים אחרי בשר טרי וטוב היו עומדים בחוץ בתור ארוך ומחכים עד שיקבלו את מנתם. כדבורים בכוורת דמו. אלא שלרוב היה הבשר כלה לפני כלות התור, ורבים מן הקהל היו חוזרים מאוכזבים לביתם.
החליט משה להזמין מעתה שלושה בני בקר לעומת האחד ויחיד שהיה מגיע בעבר למקום. וזאת כדי לספק את דרישותיהם של קוניו. אך בבוקר השכם בהגיעו לאיטליז, נוכח לדעת כי חלק גדול מן הבשר איננו והמעט שנמצא באיטליז מכוסה כולו זבובים. הוא לא העלה על דעתו כי הבשר נגנב בלילה, כי היה בטוח שהזבובים הם שהספיקו ליהנות בלילה מן הבשר החסר.
משה לא היה מוכן לוותר על הבשר והגיש לשופט תלונה נגד הזבובים. כאשר משה סיים את טענותיו בבית המשפט, פסק השופט: - רשאי אתה להרוג כל זבוב החשוד בעיניך בכל מקום ומקום.
- תודה, אדוני השופט, - הפטיר משה, ולפני שסיים את משפטו, ראה זבוב מתיישב על פני השופט. בן רגע סטר בידו על פניו והרג את הזבוב. ידע השופט כי משה שתבע למשפט את הזבובים יוכל על סמך פסק הדין שזכה בו, לסטור על פני רבים, ואלה יאשימו בכך את השופט. מה עשה? חזר בו מפסק דינו וציווה לשלם למשה דמי פיצויים תמורת הבשר שאכלוהו הזבובים.