רשם: אלקלעי עזריה
סיפרה: אלקלעי מטילדה
עדה: בולגריה
היה היה איכר עני. יום אחד חזר מעבודתו בשדה עייף ויגע, ושכב על מיטתו. פתאום התחיל לבקש ולהתחנן לפני ה' שיתן לו את אחד מאוצרותיו הקטנים. אחרי תחנונים רבים ראה פתאום שקיק קטן מתגולל לרגליו ובת קול אומרת לו: - קח את השקיק. זאת היא מתנת ה'. בתוכה נמצאת רק פרוטה אחת ברגע שתוציאה, תבוא שניה תחתיה. אך אל לך לבזבז את הכסף בטרם זרקת את השקיק לנהר. אם לא תעשה כן יהפך השקיק לדג והכסף לקשקשים.
האיכר שמח מאד וכל הלילה הוציא מהשקיק פרוטה אחר פרוטה. עד ערוב היום השני הצליח לצבור שק מלא פרוטות. באותו יום אכל את שארית לחמו. ביום השני אמר אאסוף לי היום עוד שק כסף ולמחרת אזרוק את השקיק לנהר. באותו יום ביקש מהשכן לחם. אך ביום השלישי הלך לבקש נדבה באמרו שלא יזיק לו אם יאסוף לו עוד שק פרוטות.
וכך היה במשך הימים הבאים. כל יום הלך לבקש נדבה בעד מחייתו ואחר כך הוציא את פרוטותיו.
פעמים רבות לקח את שקיק הפלאים במטרה לזרקו לנהר אך כשהגיע עד שפת המים החליט שיכול הוא לאסוף עוד שק אחד של פרוטות. כך חי האיכר העשיר עד סוף ימיו ומת עשיר אך בלי אוכל בביתו.