רשם: עזריה אלקלעי, מפי אמו.
עדה: בולגריה
בכפר אחד גר איכר עני בעל גיבנת על גבו. משהגיעו ימי החורף שלחה אותו אשתו ליער להביא עצים. כשהגיע ליער התחיל פתאום לרדת גשם חזק. האיכר חיפש מקום שיסתיר אותו ומצא עץ נבוב והתחבא בו. הגשם נפסק רק אחרי שעלה הירח. משחשב לצאת ראה פתאום אנשים משונים מתקרבים אליו. הוא חשב בלבו שלא יצטרך לחזור לבד הביתה. אך משהתקרבו ראה שאלה הם שדים. ראש השדים הביא איתו חבית גדולה וישב עליה. מקץ רגעים ספורים התחילו שאר השדים לרקוד לנגד עיני האיכר במחיית כפיים. אחרי זמן מה, לא יכול היה האיכר להתאפק ויצא לרקוד יחד עם השדים. מאוחר בלילה כשנפסקו הריקודים ירד ראש השדים מהחבית ניגש את האיכר וחתך ממנו את היגבנת ואמר לו: - את הגיבנת אני לוקח לך בתור ערבון, שתבוא מחר לרקוד שוב פעם כמו שרקדת היום.
האיכר הלך הביתה שמח וטוב לב וסיפר את המעשה לאשתו. ואשתו סיפרה זאת לשכנה שהיה לה בעל רע לב עשיר בעל גיבנת על חזהו. למחרת בערב שלחה אשת האיכר רע הלב את בעלה ליער כדי שהשדים יקחו לו את הגיבנת מחזהו. האיכר התחבא בעץ הנבוב ובחשכת הלילה כשהשדים שוב יצאו לרקוד יצא הוא ממחבואו והתחיל לרקוד. אך ריקודו לא היה טוב כריקוד האיכר העני. כשהריקודים נגמרו, ניגש ראש השדים אל האיכר והדביק לו את הגיבנת בגבו ואמר לו: - היום לא רקדת טוב לכן אל תבוא אף פעם לרקוד איתנו.
והאיכר העשיר ורע הלב הלך חפוי ראש ועם שתי גיבנות.