מארוקו

לרב אחד עשיר מאד היתה אשה עקרה ועקב אהבתו העזה לאשתו לא נשא אחרת על פניה. יום אחד חנן אותה אלוהים וילדה בן, שמח הרב שמחה גדולה ומרוב אהבה לבנו יחידו, בנה לו ארמון מלכים רחוק מן העיר ומשרתים לרוב. הקפיד הרב שבנו יחידו לא יבוא במגע עם הבריות לכשיגדל, פן ילמד מהלכותיהם והרגליהם הרעים. עברו ימים וחלפו שנים והבן היה לגבר יפה תואר שאין כמוהו ולא ידע דבר וחצי דבר על מה שמחוץ לארמון. יום אחד אמרה האם לרב: - בננו כבר בגר וצריך להתחתן, הבה ונוציאו אל העיר לתור בה כדי למצוא את בחירת לבו. הסכים הרב וכן עשה. ומשיצא הבן אל העולם המוזר שמחוץ לארמונו ובקש את אביו לשלחו לאחת הערים שאודותיה ספר לו אחד החברים שרכש לו  במשך הזמן שסובב בעיר. חשש היה בלבו של הרב העשיר, אך לא היה בכוחו למאן לבנו יחידו.
בקיצור ציידו אביו בבכיר סוסיו, מזון וכסף וגם אבן יקרה קשר למותניו. החל הבן את מסעו ומקץ ימים אחרים הגיע לאותה עיר, רכב בן הרב לאחד הצורפים ובקש למכור לו את האבן היקרה שנתן לו אביו אך לא היה ביכולתו של הצורף לקנותה משום שכל הונו לא הגיע לחצי ערכה. שלחו הצורף ל"אמין" (ראש הצורפים) שהיה עשיר מופלג ולאמין זה היתה אישה יפה מאד, מאד. קנה העשיר את האבן היקרה מבן הרב והזמינו להתארח בביתו. ראתה אותו אשת האמין היפה וחשקה נפשה ביופיו שלחה את שפחתה לומר לו שלא ישתה את התה שיוגש בסיום ארוחת הערב כי יש בו סם מרדים לבעלה. אך בן הרב שכח את דברי השפחה ושתה את התה. למחרת קם מתרדמתו והנה בכיסו אולר חד סגור. בערב השני שוב שכח, שתה ונרדם ולמחרת מצא שוב אולר אך הפעם פתוח, תמה בן הרב על הדבר תמיהה גדולה ונזכר בדברי השפחה וחשב בלבו בערב הראשון השאירה אולר סגור, בשני פתוח ואם אשתה בשלישית יתכן שתשחטני. לכן נזהר שלא לשכוח. אותו ערב לא שתה ולא נרדם אך הבעל היה מוטל בשינה עמוקה מאוד. לאחר שהרעיפה עליו רב נשיקות עזות כלהט אהבתה שעבדה אותו לרצונה כי לא ידע בין טוב לרע בגלל היותו סגור בארמון אביו.
אותו בוקר לאחר שהלך האמין לעבודה כדרכו יום יום, נתנה האישה היפיפיה לאהובה את השעון של בעלה ואמרה: - לך והראה את השעון הזה לבעלי ותאמר לו שבאת להתייעץ בו אם לקנותו או לא ואחר כך תחזירו לי במהירות.
ושעון זה היה כה יפה ויחיד במינו שהעשיר האמין בכל לבו שאין שני לו בעולם כשם שאין יפה כאשתו בכל היקום כולו.  עשה בן הרב כאשר ציותה עליו וכשראה הצורף העשיר את השעון השתומם מאוד ולא יכול היה להאמין ששעון זה אינו שלו ולאחר שסיים לשוחח עם אורחו באדיבות המקובלת אודות השעון מיהר לביתו והנה שעונו במקומו מונח. התפלא האמין פליאה רבה כאשר לא נתפלא מעודו, סיפר את הדבר לאשתו והיא ענתה ברוב חכמתה: - לא בעלי! אין פלא בדבר, כך הוא עולמנו. דברים רבים דומים בו וגם בני אדם דומים ואפילו היפים ביותר שבהם.
אחרי ימים מספר אמרה היפיפיה לבן הרב: - מהר וקנה את הבית ברחוב הסמוך, הן רק קיר אחד מפריד מביתנו ובו נקבע פתח סודי והיו שני הבתים לנו לבית אחד. ואמור לבעלי כי מצאה חן בעיניך העיר והחלטת להשתקע בה מעט.
וכן עשה בן הרב כי שבוי אהבה היה לה. לא עבר זמן רב והעבודה תמה והפתח הסודי היה כל כך מוסווה ועשוי באמנות רבה שהיה נפתח בלחיצה קלה בלבד. אחרי כן אמרה האישה היפיפיה לבן הרב: - אמור לבעלי שהחלטת לקנות לך אישה מבנות העיר בשוק הנשים. שם אהיה אני ביניהם ותביע רצונך בפני בעלי לקנות אותי כי מצאתי חן בעיניך. ולאחר שנגיע בשלום לביתך ובעלי יחזור לביתו, אעבור אני דרך הפתח הסודי ואחליף שמלתי.
וכן עשו בהצלחה. לאחר שקנו את האישה, לווה האמין המרומה את הזוג לביתם, איחל להם מזל טוב ומיהר לספר לאשתו על הפלא.  כשהגיע לביתו כבר ישבה אשתו על ספה ועסקה ברקמה כשהיא לבושה שמלה אחרת. האמין סיפר לה על המקרה בתמיהה רבה יותר משתמה במקרה של השעון. השיבה לו אשתו: - חדל כבר מלתמוה כילד בעלי הטוב, הרי אמרתי לך שמקרים רבים כאלה קורים בעולם.
וכך היתה היפיפיה מחותנת לשני בעלים מול עיניו הרואות של האמין בעזרת הפתח הסודי מבלי שהוא ידע את האמת. אך הזמן עשה את שלו. בן הרב שלא ראה את הוריו זמן כה ארוך התגעגע אליהם ולעיר מולדתו.
יום אחד הופיעו בן הרב והיפיפיה רכובים על סוסים בפתח חנותו של האמין, שמח האמין לקראתם שמחה גדולה והצטער על שהחליטו לעזוב את העיר וכמנהג הימים ההם רכב האמין על סוסו ולווה אותם עד שער העיר.
לאחר ימי רכיבה מיגעים הגיעו בן הרב ואהובתו אל בית הרב.  שמחת ההורים היתה כה גדולה עד שדמעות זלגו מעיניהם משום שחששו לגורל בנם יחידם על שאחר לשוב. הקיצור לאחר שסיפר הבן לאביו אודות היפיפיה ובעלה אדמו עיני הרב מרוב זעם והוכיח את בנו קשות על מעשיו ולאחר דין ודברים נכנע בן הרב לרצון אביו להתחתן עם נערה אשר יבחר לו אביו ואת היפיפיה סגר הרב בחדר אפל על בריח עד שיבורר מה דינה.
בבואנו אל האמין, אחר ששב משער העיר וחזר לביתו ולא מצא את אשתו נוכח במה שעוללו לו ונתעצב מאד מפני שאהבתו אליה היתה עזה אם כי לא היה יכול להראות לה זאת (באותה עיר לא היה מכבודו של "אדון" המשפחה להראות אהבתו לאישה) הפקיר האמין את עיסוקיו ונתבודד בביתו ימים אחדים עד שכמעט ונטרפה דעתו עליו וכשלא היה יכול עוד, לקח כסף וזהב העמיס על סוסו והחל נודד מעיר לעיר בתקוה לפגוש את אשתו.
כשהגיע האמין לעיר הרב היתה כל העיר טבולה באורות ותושביה שמחים ולבושים חגיגית. היתה זו חתונתו של בן הרב עם בת אחד העשירים. ראהו בן הרב והכירהו. לקחו אל אביו ושלושתם יחדיו הלכו לחדר היפיפיה המסוגרת, פתחו את הדלת והיא מופיעה כנגדם יפה כתמיד ובעיניה כעין חרטה. עמדה והביטה בפני בעלה האמין ארוכות עד שכמעט וקפץ האמין לחבקה מרוב אהבה וגעגועים שמילאו את לבו אלא שעצר כוח ולא עשה זאת מחמת כבוד (שוב עניין הכבוד!).  לאחר רגע של דומיה פתח הרב ואמר לאמין: - הרי אשתך לפניך. היא חטאה ובגדה בך ועתה מחל לה והחזירה אליך או דון אותה.
ענה האמין: - חטאה גדולה רבי ודינה מיתה!
אמר הרב: - נכון בני, חטאה חמור ודינך דין צדק הוא. תהי מיתתה כפרתה בפני הקב"ה והוא יחוס על נשמתה.
שמע בן הרב את פסק הדין ותמה על מה רוצים להמיתה? שאל בלבו ואמר: - אבי ומורי, למדתני פעם שכאשר פורחת הנשמה מגופה נוטלת איתה את העברות והמצוות אל בית דין של מעלה ואינה יכולה להוסיף או לגרוע מהם, אך אם בחיים חוזרת בתשובה ועומדת בפני פתוי השטן, פורחת הנשמה טהורה בפני הקדוש ברוך הוא.  עתה אם נכונים דבריך יא אבי, יתכן ונשמה זו רוצה להופיע ביום הדין נקיה וטהורה ואם נפריחה כעת הרי שלא תוכל להוסיף או לגרוע כדבריך. על כן אבי חושב אני שמן הדין לתת לנשמתה שתופיע ביום הדין ברשות הקדוש ברוך הוא ואם עד אז יא אבי שאם תסכיל ותטהר נשמתה ידון אותה בית דין עליון לפי חטאיה.
התבונן הרב בפני האמין והאמין הסיר את מבטו מעל אשתו היפה והנהן בראשו לעבר הרב לאות הסכמה.
שמח הרב על תבונתו של בנו התמים ואמר אם כן קח נא בחזרה את אשתך, זהו פסק הדין אמת.