רשם: סלמן פלאח, מזכרונו
עדה: ישראל דרוזי
צדיק אחד היה, ירא אלהים וסר מרע, עובד אדמה היה הצדיק ולו צאן מקנה ובקר. כשהיתה אחת מעזיו נכנסת, שלא מרצונו, לשדהו של שכנו ומזיקה לו או מבערת בגן הירק את הפירות של אחרים, היה הצדיק חולב את העז אחרי זה שלושה ימים ושופך את חלבה, שלא ליהנות מחלבה של עז שאכלה בשדה אחר בדרך בלתי כשרה.
פעם אחת שכב רועה עזיו של הצדיק לנוח מתחת לעץ בשדה, והסיח דעתו מן העזים. הוא נרדם וכשהתעורר מצא את העזים מבערות בשדה אחר. העזים גרמו נזק רב לשדה החיטים של השכן. עד שלא הכירו כאן צמח דבר מה. כשנודע הדבר לבעל השדה, רגז ובא לצדיק לדרוש פיצויים על הנזק שנגרם לשדהו. הסכים הצדיק כמובן, ויצא איתו, כמנהג המקום, לשדהו להעריך את הנזק ולשלם לו.
כשהגיעו השניים אל השדה, הביטו כה וכה והנה הכל ירוק כמקודם וגובה החיטה יותר ממה שהיה לפני הנזק. הצטער זה על שגרם טורח לצדיק וידע שהכל בזכות צדקתו.