רשמה: אלישבע שנפלד
סיפר: מרקו ליצי
עדה: טורקיה
פעם היה חייט אשר ישב מן הבוקר עד הערב ליד שולחנו ותפר בגדים. חרוץ היה החייט אך לא הגיע לעושר. 'סגור המזל סגור המזל' - כך היה אומר כל היום (בטורקית: 'תיק תיק תיקנתי' - א.ש.).
יום אחד עברו ברחוב הסולטאן והווזיר בבגדים אזרחיים. בשמעם את דברי החייט התקרבו אליו וביקשו ממנו שיתפור להם חליפות חדשות. החייט הסכים וכעבור זמן מה בא הווזיר ולקח את החליפות המוכנות. בידו היה מגש ועל המגש תרנגולת צלויה בשביל החייט. לא סיפר הווזיר לחייט, כי בבטן התרנגולת טמונות מטבעות זהב רבות. החייט כמעט לא שם לב לתרנגולת הצלויה, הודה לווזיר ואמר לו שיאכל את התרנגולת כשיהיה רעב. הוא המשיך לתפור ולהתלונן: 'סגור המזל, סגור המזל'.
הריח הטוב אשר נדף מן התרנגולת הצלויה משך אליו את שכנו של החייט, סוחר עשיר.
- מדוע אינך אוכל את התרנגולת? - שאל השכן.
- איני רעב. סגור המזל, סגור המזל - אמר החייט. - קח אם רצונך בכך, רק החזר לי את המגש.
לקח הסוחר את התרנגולת לביתו. מצא את המטבעות, הטמין אותן בארונו והחזיר את המגש לחייט בלי לספר לו על המציאה.
למחרת בא הווזיר כדי לקבל את המגש, ושאל את החייט אם התרנגולת היתה ערבה לחכו.
- לא אכלתי אותה, כי לא הייתי רעב. 'סגור המזל, סגור המזל' - אמר החייט.
הווזיר חזר וחשב בלבו: כיצד לעזור לחייט?
הוא הכין תרנגול הודו צלוי, מילא את בטנו זהב והביא אותו לחייט. גם הפעם לא שם החייט לבו למאכל זה, וגם הפעם נהנה ממנו שכנו, שהטמין את המטבעות בארונו בלי לספר דבר לחייט. והחייט כל פעם בשלו: 'סגור המזל, סגור המזל'. השכן החזיר את המגש לחייט. למחרת בבוקר בא הווזיר לקבלו ושאל:
- מה שלומך? ההיה טעים התרנגול?
- לא אכלתי אותו, כי לא הייתי רעב. 'סגור המזל, סגור המזל' - ענה החייט.
- באמת סגור מזלך - חשב הווזיר בלבו וחזר לארמון כדי להכין הפעם אווז צלוי ולהכניס לבטנו מטבעות זהב. הוא הביא את המאכל לחייט, אך גם הפעם לא נהנה ממנו הוא, אלא שכנו העשיר. באותו ערב עצמו שב הווזיר לביתו של החייט כדי לקחת את המגש. כאשר ראה אותו החייט אמר לו: - אני רואה שהבאת לי שוב מאכלים טובים. שכני העשיר נהנה מכל מה שהבאת לי. עכשו אני מוכן לאכל אווז צלוי.
כעס הווזיר ואמר: - בידך היה לפתוח את מזלך, כי גם בתרנגולת, גם בתרנגול הודו וגם באווז היו טמונות מטבעות זהב. אי אפשר לעזור לך, מזלך יהיה סגור לכל ימי חייך. - אמר ועזב את החייט.
והחייט המשיך לתפור וללחוש: 'סגור המזל, סגור המזל'.