טורקיה

לפני שנים רבות, באחת מארצות תבל הרחוקות, חי לו מלך שהיה מפורסם מאוד בחכמתו, לא רק בארצו, אלא גם בארצות השכנות. ממשלתו היתה מסודרת ויציבה ובה מוסדות ציבוריים משוכללים, כגון: בתי ספר, בתי משפט, וכן בתי סוהר. וכי יש מקום בעולם בו יגורו רק אנשים ישרים וכולו זכאים? ישנם אנשים שסוטים מהדרך הטובה וישנם רוצחים, גנבים ושודדים וגם כאלה הזוממים להפלת המלך וממשלתו.
ונהוג היה בארץ זו, כאשר אחד מאזרחיה חטא, נשפט על ידי בית המשפט, אולם בפשעים גדולים, נענש הנאשם על ידי המלך בכבודו ובעצמו. פסק דין מוות לא היה קיים במדינה זו, גם המלך לא פסק אף פעם הוצאה להורג לפושע. היו לו דרכי ושיטות משלו איך לשפוט. רגיל היה להזמין לארמונו את הנאשם עם הטבח של בית הסוהר, הגיש לו רשימה גדולה של מאכלים שהיו אוכלים במדינה, ועליו היה לבחור מאחד המאכלים האהובים עליו ביותר, בתנאי שזה יהיה מאכלו הקבוע מידי יום ביומו בבית הסוהר, עד יומו האחרון, וכל פושע היה מרוצה מפסק דין כזה, העיקר שלא נשפט למות.
מידי פעם בפעם היה מזמין המלך את הטבח לשאול במצבם של האסירים. סקרני היה לדעת איך משפיעים עליהם המאכלים בהם בחרו ומה ההבדל בין מאכל למאכל, ובערך כך ענה הטבח: - אדוני המלך, מי שבחר בשעועית מת לפני שבוע וחי ארבע חודשים מיום הפסק דין. זה שבחר בבשר נוטה למות, והאסיר שבחר בעוגה מזמן נפטר.
- אם כן, מיותר היה לגמרי פסק דין מוות, כי ממילא מתו.
פעם אחת, הובא לפני המלך פושע מועד שהואשם בריגול, וכרגיל הוגש לפניו התפריט. עיין בו והפך בו והתבונן רגעים אחדים, ובפנותו אל המלך אמר: - ברשימה זו שהגיש המלך בכדי לבחור את מאכלי חסר תבשיל אחד.
- איזה? - הביע תימהונו המלך.
- ראש של בהמה - ענה המרגל.
מיד פנה המלך אל הטבח וציווה עליו להכניס את ראש הבהמה בתוך רשימת התבשילים ולהאכילו מידי יום ביומו.
כעבור חודשים מספר הזמין המלך את הטבח וביקש ממנו דין וחשבון על מצבם של האסירים ולא שכח להתעניין בגורלו של האסיר שבחר בראש הבהמה כמאכל קבוע. ולהתפעלותו של המלך, ענה הטבח שמצבו של האסיר הזה בכי טוב ואין שום סימן אשר יעיד על מוות קרוב.
לשמע הדברים האלו, הזמין אליו את האסיר לשיחה. בעמדו לפניו אמר המלך: - ברצוני לשאול אותך כמה שאלות: האם המאכל הזה אשר אתה מקבל יום-יום אינו מעורר בך גועל? איך קרה שכל האסירים אשר שהו אתך בכלא מתו מזמן ואתה עדיין נמצא בקו הבריאות?
- האם בגלל תבשיל זה? - חייך הפושע והוסיף ואמר: - יש הבדל גדול בין עם הארץ ואיש מלומד, אדוני המלך. אני למדתי בבית ספר אשר אתה יסדת ושם הורו לי שבכל איבר של הבהמה יש טעם אחר וכל איבר מורכב מחומרים אחרים. בראש של הבמה יש: מח, לשון בלוטות, לחיים, עיניים, עצמות. וכל האברים האלו יש טעם אחר וערך תזונתי אחר. ואני מחלק אותם כך שיום אחד אני אוכל מח, יום שני לשון, וכו'. לכן אני מקבל אוכל רב גוני ולמה שיעורר בי גועל? בצורה כזו אני מקווה לחיות עוד שנים רבות.
התרשם המלך מפקחותו של הפושע והחליט שמהיום והלאה יחליף את שיטתו המקובלת.