לוגו אוניברסיטת חיפה

כותרת ארכיון הסיפור העממי בישראל

לוגו הפקולטה למדעי הרוח

big top image

אסע"י 247 - מעשה בפושע פקח

רשמה:   ד"ר סביליה אלברט
סיפר:    אביה
עדה:      טורקיה

לפני שנים רבות, באחת מארצות תבל הרחוקות, חי לו מלך שהיה מפורסם מאוד בחכמתו, לא רק בארצו, אלא גם בארצות השכנות. ממשלתו היתה מסודרת ויציבה ובה מוסדות ציבוריים משוכללים, כגון: בתי ספר, בתי משפט, וכן בתי סוהר. וכי יש מקום בעולם בו יגורו רק אנשים ישרים וכולו זכאים? ישנם אנשים שסוטים מהדרך הטובה וישנם רוצחים, גנבים ושודדים וגם כאלה הזוממים להפלת המלך וממשלתו.
ונהוג היה בארץ זו, כאשר אחד מאזרחיה חטא, נשפט על ידי בית המשפט, אולם בפשעים גדולים, נענש הנאשם על ידי המלך בכבודו ובעצמו. פסק דין מוות לא היה קיים במדינה זו, גם המלך לא פסק אף פעם הוצאה להורג לפושע. היו לו דרכי ושיטות משלו איך לשפוט. רגיל היה להזמין לארמונו את הנאשם עם הטבח של בית הסוהר, הגיש לו רשימה גדולה של מאכלים שהיו אוכלים במדינה, ועליו היה לבחור מאחד המאכלים האהובים עליו ביותר, בתנאי שזה יהיה מאכלו הקבוע מידי יום ביומו בבית הסוהר, עד יומו האחרון, וכל פושע היה מרוצה מפסק דין כזה, העיקר שלא נשפט למות.
מידי פעם בפעם היה מזמין המלך את הטבח לשאול במצבם של האסירים. סקרני היה לדעת איך משפיעים עליהם המאכלים בהם בחרו ומה ההבדל בין מאכל למאכל, ובערך כך ענה הטבח: - אדוני המלך, מי שבחר בשעועית מת לפני שבוע וחי ארבע חודשים מיום הפסק דין. זה שבחר בבשר נוטה למות, והאסיר שבחר בעוגה מזמן נפטר.
- אם כן, מיותר היה לגמרי פסק דין מוות, כי ממילא מתו.
פעם אחת, הובא לפני המלך פושע מועד שהואשם בריגול, וכרגיל הוגש לפניו התפריט. עיין בו והפך בו והתבונן רגעים אחדים, ובפנותו אל המלך אמר: - ברשימה זו שהגיש המלך בכדי לבחור את מאכלי חסר תבשיל אחד.
- איזה? - הביע תימהונו המלך.
- ראש של בהמה - ענה המרגל.
מיד פנה המלך אל הטבח וציווה עליו להכניס את ראש הבהמה בתוך רשימת התבשילים ולהאכילו מידי יום ביומו.
כעבור חודשים מספר הזמין המלך את הטבח וביקש ממנו דין וחשבון על מצבם של האסירים ולא שכח להתעניין בגורלו של האסיר שבחר בראש הבהמה כמאכל קבוע. ולהתפעלותו של המלך, ענה הטבח שמצבו של האסיר הזה בכי טוב ואין שום סימן אשר יעיד על מוות קרוב.
לשמע הדברים האלו, הזמין אליו את האסיר לשיחה. בעמדו לפניו אמר המלך: - ברצוני לשאול אותך כמה שאלות: האם המאכל הזה אשר אתה מקבל יום-יום אינו מעורר בך גועל? איך קרה שכל האסירים אשר שהו אתך בכלא מתו מזמן ואתה עדיין נמצא בקו הבריאות?
- האם בגלל תבשיל זה? - חייך הפושע והוסיף ואמר: - יש הבדל גדול בין עם הארץ ואיש מלומד, אדוני המלך. אני למדתי בבית ספר אשר אתה יסדת ושם הורו לי שבכל איבר של הבהמה יש טעם אחר וכל איבר מורכב מחומרים אחרים. בראש של הבמה יש: מח, לשון בלוטות, לחיים, עיניים, עצמות. וכל האברים האלו יש טעם אחר וערך תזונתי אחר. ואני מחלק אותם כך שיום אחד אני אוכל מח, יום שני לשון, וכו'. לכן אני מקבל אוכל רב גוני ולמה שיעורר בי גועל? בצורה כזו אני מקווה לחיות עוד שנים רבות.
התרשם המלך מפקחותו של הפושע והחליט שמהיום והלאה יחליף את שיטתו המקובלת.

אסע"י 8 - מעשה בחייט

רשמה: אלישבע שנפלד
סיפר:    מרקו ליצי
עדה:     טורקיה

פעם היה חייט אשר ישב מן הבוקר עד הערב ליד שולחנו ותפר בגדים. חרוץ היה החייט אך לא הגיע לעושר. 'סגור המזל סגור המזל' - כך היה אומר כל היום (בטורקית: 'תיק תיק תיקנתי'  - א.ש.).
יום אחד עברו ברחוב הסולטאן והווזיר בבגדים אזרחיים. בשמעם את דברי החייט התקרבו אליו וביקשו ממנו שיתפור להם חליפות חדשות.  החייט הסכים וכעבור זמן מה בא הווזיר ולקח את החליפות המוכנות. בידו היה מגש ועל המגש תרנגולת צלויה בשביל החייט. לא סיפר הווזיר לחייט, כי בבטן התרנגולת טמונות מטבעות זהב רבות. החייט כמעט לא שם לב לתרנגולת הצלויה, הודה לווזיר ואמר לו שיאכל את התרנגולת כשיהיה רעב. הוא המשיך לתפור ולהתלונן: 'סגור המזל, סגור המזל'.
הריח הטוב אשר נדף מן התרנגולת הצלויה משך אליו את שכנו של החייט, סוחר עשיר.
-  מדוע אינך אוכל את התרנגולת?  - שאל השכן.
-  איני רעב. סגור המזל, סגור המזל - אמר החייט. - קח אם רצונך בכך, רק החזר לי את המגש.
לקח הסוחר את התרנגולת לביתו. מצא את המטבעות, הטמין אותן בארונו והחזיר את המגש לחייט בלי לספר לו על המציאה.
למחרת בא הווזיר כדי לקבל את המגש, ושאל את החייט אם התרנגולת היתה ערבה לחכו.
-  לא אכלתי אותה, כי לא הייתי רעב. 'סגור המזל, סגור המזל' - אמר החייט.
הווזיר חזר וחשב בלבו: כיצד לעזור לחייט?
הוא הכין תרנגול הודו צלוי, מילא את בטנו זהב והביא אותו לחייט. גם הפעם לא שם החייט לבו למאכל זה, וגם הפעם נהנה ממנו שכנו, שהטמין את המטבעות בארונו בלי לספר דבר לחייט. והחייט כל פעם בשלו: 'סגור המזל, סגור המזל'. השכן החזיר את המגש לחייט. למחרת בבוקר בא הווזיר לקבלו ושאל:
-  מה שלומך? ההיה טעים התרנגול?
- לא אכלתי אותו, כי לא הייתי רעב. 'סגור המזל, סגור המזל' - ענה החייט.
- באמת סגור מזלך - חשב הווזיר בלבו וחזר לארמון כדי להכין הפעם אווז צלוי ולהכניס לבטנו מטבעות זהב. הוא הביא את המאכל לחייט, אך גם הפעם לא נהנה ממנו הוא, אלא שכנו העשיר. באותו ערב עצמו שב הווזיר לביתו של החייט כדי לקחת את המגש. כאשר ראה אותו החייט אמר לו: -  אני רואה שהבאת לי שוב מאכלים טובים. שכני העשיר נהנה מכל מה שהבאת לי. עכשו אני מוכן לאכל אווז צלוי.
כעס הווזיר ואמר: - בידך היה לפתוח את מזלך, כי גם בתרנגולת, גם בתרנגול הודו וגם באווז היו טמונות מטבעות זהב. אי אפשר לעזור לך, מזלך יהיה סגור לכל ימי חייך. - אמר ועזב את החייט.
והחייט המשיך לתפור וללחוש: 'סגור המזל, סגור המזל'.

 

 

המלך, הרב והחמור
אסע"י 20200

רשמה:  מתילדה כהן-סראנו. סיפרה: שרה בנריי. עדה: טורקיה

בעיר מסויימת היה רב שקנה לו שם גדול בזכות המהירות בה ידע ללמד את תלמידיו.
עד כדי כך שיום אחד קרא לו המלך והציג בפניו חמור, באומרו: - אני רוצה שתלמד לקרוא, לכתוב ולדבר את החמור הזה.
כיון שלא יכול היה לסרב למלך הסכים הרב באומרו: - אם בן אדם רגיל זקוק לחמש שנים כדי ללמוד זאת, כיון שכאן מדובר בחיה ולא בין החכמות ביותר, לפחות יצטרך בערך שתיים עשרה שנה ללמוד זאת. 
הסכים המלך ונתן בידו יחד עם החמור תיק מלא כסף, באומרו: - תדע לך שאיתי אין חוכמות, אם לא תמלא את הבטחתך, זה ראשך שאני אכרות.
הרב הסתלק בהבטיחו למלך שבבוא העת ידע החמור לכתוב, לקרוא ולדבר.
מאותו יום והלאה חיי הרב השתנו. היה הולך וחוזר מהישיבה על החמור, היה מביא את קניותיו עליו, והיה מאושר מאוד.
קרוביו היו אומרים לו: - מה פשר המעשה הזה שעשית?! איך תוכל ללמד חמור לקרוא, לכתוב ולדבר? אתה חושב שזה משחק ילדים? זה עם המלך שיש לך עסק!
ויום אחד אמר הרב ליקיריו: - ה' הוא גדול! תוך שתיים עשרה שנה או אני אמות, או המלך ימות או החמור ימות. תנו לי עכשיו להנות ממה ששלח לי הקדוש ברוך הוא!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י)
שדרות אבא חושי 199, הר הכרמל, חיפה 3498838 | טל': 8240726 –  04  Tel | פקס: 8249721 –  04 Fax | דוא"ל: IFArchives@univ.haifa.ac.il
Abba Houshi Avenue, Mount Carmel, Haifa  3498838 Israel
עיצוב והקמת אתר: עדן אוריון ושני זילברמן, אגף מחשוב ומערכות מידע