לוגו אוניברסיטת חיפה

כותרת ארכיון הסיפור העממי בישראל

לוגו הפקולטה למדעי הרוח

big top image

רשם: רצון צדקה מזכרונו

עדה: ישראל שומרוני

 

בעיר שכם אשר למרגלות הר גריזים, הר הברכה, באמצע המאה התשע עשר, דר בכפיפה אחת עם בני עדתו השומרונים, האיש הישר והתמים יצחק סוריה.  דרכו היתה ישרה לבלתי נטות ימינה או שמאלה ואת לחם חוקו השיג בהיותו שואב המים של העדה.

מדי יום ביומו היה יורד למקום הנקרא 'עין הדבש', מעיין הנובע ממורדות הר גריזים, ממלא את דליי המים אשר אתו, מטעינם על כתפו ומחלקם בבתי השומרונים.  כך חי יצחק את חייו ופרנס בכבוד את משפחתו.  בני העדה ראו במעשיו ברכת השם, וייקרא שמו בישראל "ברכה".

למצווה נחשב הדבר, כי יבקר השומרוני את קברות הכהנים הגדולים, בני אהרן, אלעזר, איתמר ופינחס בן אלעזר בכפר עורתה, הסמוך לשכם.

בבוקרו של יום קיץ נאה, השכים יעקב בן אהרן הכהן הגדול ואיתו מנכבדי העדה, ויטעינו על סוסיהם וחמוריהם סלים מלאים מטוב הארץ, כדי לסעוד על קברות הכהנים הגדולים ולהתפלל לעילוי נשמותיהם ונשמות כל קהל ישראל בגן עדן לעולם. ויעלו בדרך העולה לקבר אלעזר הכהן.

המה יוצאים את מבואות שכם ליד 'עין הדבש', והנה רואים הם את יצחק ממלא את דלייו. 

אמרו לו: - שלום לך, יצחק.

- שלום לך, אדוני הכהן הגדול, ושלום גם לכם, נכבדים! – ענה.

נפנו ללכת מאתו, שאל אותם: - לאן פניכם מועדות? ואנה מדהירים אתם סוסיכם?

אמרו לו: - לקבר אדוננו הכהן אלעזר, פנינו מועדות, הנח פחיך ובוא אתנו.

אמר להם: - ולמי אניח הילדים והאישה? רק אמלא פחים אלה ואחלקם לבני העדה, אגבה את מחירם ולאחר מכן אבוא אחריכם.

צחק הכהן הגדול: - הו יצחק, בני, איכה תוכל להספיק כל זאת? עד שתסיים את מלאכתך, והנה אנו כבר חוזרים משם.  לא, בני.  אל תטרח לעשות זאת עתה, אם אין לך היכולת והאמצעים, לך לעמלך ויהיה האלוהים עמך.

אמר לו יצחק: - אודה לך, אבי, על ברכתך.  אף על פי כן בוא אבוא, ואלוהי אבותי ינחני בדרך זו.

חייכו נכבדי העדה מתחת לשפמם, ויאיצו בסוסיהם וחמוריהם כדי שיגיעו למקום לפני עלות השמש, ויתפללו את תפילת הבוקר על קבר אלעזר. הם הגיעו עד שער הקבר, והנה קול תפילה ושירה עולה מתוך החצר.  רעד עבר בבשרם כי לא ידעו מי הוא המתפלל.  ויתמהו האנשים מאוד ויחשבו, כי אין זאת אלא מלאך מתפלל, ויאזרו עוז ורוח אומץ, וייכנסו לחצר הקבר. 
והנה את מי הם רואים? את יצחק שואב המים, יושב הוא ומתפלל חרישית ומרים לפרקים את קולו.

אמר לו הכהן הגדול בהשתוממות: - האתה הוא זה, יצחק?

- כן אני הוא זה, ומדוע איחרתם לבוא? – שאל

אמר לו הכהן: - איך היה הסיפק בידך להגיע לפנינו ואין עמך סוס או חמור?

ענה יצחק: - מייד שנפניתם והלכתם , פניתי גם אני לדרכי. חילקתי את המים לבני עדתנו, ולאחר מכן התחלתי ללכת בדרך הארוכה הזאת.  הייתי הולך ומתפלל, ופתאום רואה אני את עצמי בחצר הקבר, ואין איש אתי, ומאוד התפלאתי שאין אתם כאן.

אמרו לו נכבדי העדה: - מה היית מתפלל, אחינו יצחק? והרי ידוע לנו הוא שעם-הארץ אתה ותפילות אינך יודע.

ענה להם: - אכן, נכון דיברתם. התחלתי לומר את האלפבית עד שאמרתיו, לפי החרוזים שבידי, 345 פעמים. כאשר הגעתי למספר זה מצאתי את עצמי פה, במקום הקדוש.

כשסיים יצחק את סיפורו אמר לו הכהן הגדול: - יצחק, גדלה מנתך ממנת כולנו.  כי משה רבנו הוא שעשה לך קפיצת דרך זו, בהיותך תמים ירא אלוהים ואוהב אמת וצדק.  לכן באת על שכרך. 

וישתחוו כולם ארצה ויברכו את האל הגדול על אשר נטה מטובו וחסדו על בני עדתו ומאמיניו המסכנים. והדרך ההיא, בין שכם למקום הקבר, נקראת עד היום הזה בפי השומרונים "קפיצת הדרך', זכר למעשה הנס שאירע ליצחק.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י)
שדרות אבא חושי 199, הר הכרמל, חיפה 3498838 | טל': 8240726 –  04  Tel | פקס: 8249721 –  04 Fax | דוא"ל: IFArchives@univ.haifa.ac.il
Abba Houshi Avenue, Mount Carmel, Haifa  3498838 Israel
עיצוב והקמת אתר: עדן אוריון ושני זילברמן, אגף מחשוב ומערכות מידע