לוגו אוניברסיטת חיפה

כותרת ארכיון הסיפור העממי בישראל

לוגו הפקולטה למדעי הרוח

big top image
רשם:   דרד אלקיים
סיפר:   רפאל אוחנה
עדה:    מארוקו

לרב אחד עשיר מאד היתה אשה עקרה ועקב אהבתו העזה לאשתו לא נשא אחרת על פניה. יום אחד חנן אותה אלוהים וילדה בן, שמח הרב שמחה גדולה ומרוב אהבה לבנו יחידו, בנה לו ארמון מלכים רחוק מן העיר ומשרתים לרוב. הקפיד הרב שבנו יחידו לא יבוא במגע עם הבריות לכשיגדל, פן ילמד מהלכותיהם והרגליהם הרעים. עברו ימים וחלפו שנים והבן היה לגבר יפה תואר שאין כמוהו ולא ידע דבר וחצי דבר על מה שמחוץ לארמון. יום אחד אמרה האם לרב: - בננו כבר בגר וצריך להתחתן, הבה ונוציאו אל העיר לתור בה כדי למצוא את בחירת לבו. הסכים הרב וכן עשה. ומשיצא הבן אל העולם המוזר שמחוץ לארמונו ובקש את אביו לשלחו לאחת הערים שאודותיה ספר לו אחד החברים שרכש לו  במשך הזמן שסובב בעיר. חשש היה בלבו של הרב העשיר, אך לא היה בכוחו למאן לבנו יחידו.
בקיצור ציידו אביו בבכיר סוסיו, מזון וכסף וגם אבן יקרה קשר למותניו. החל הבן את מסעו ומקץ ימים אחרים הגיע לאותה עיר, רכב בן הרב לאחד הצורפים ובקש למכור לו את האבן היקרה שנתן לו אביו אך לא היה ביכולתו של הצורף לקנותה משום שכל הונו לא הגיע לחצי ערכה. שלחו הצורף ל"אמין" (ראש הצורפים) שהיה עשיר מופלג ולאמין זה היתה אישה יפה מאד, מאד. קנה העשיר את האבן היקרה מבן הרב והזמינו להתארח בביתו. ראתה אותו אשת האמין היפה וחשקה נפשה ביופיו שלחה את שפחתה לומר לו שלא ישתה את התה שיוגש בסיום ארוחת הערב כי יש בו סם מרדים לבעלה. אך בן הרב שכח את דברי השפחה ושתה את התה. למחרת קם מתרדמתו והנה בכיסו אולר חד סגור. בערב השני שוב שכח, שתה ונרדם ולמחרת מצא שוב אולר אך הפעם פתוח, תמה בן הרב על הדבר תמיהה גדולה ונזכר בדברי השפחה וחשב בלבו בערב הראשון השאירה אולר סגור, בשני פתוח ואם אשתה בשלישית יתכן שתשחטני. לכן נזהר שלא לשכוח. אותו ערב לא שתה ולא נרדם אך הבעל היה מוטל בשינה עמוקה מאוד. לאחר שהרעיפה עליו רב נשיקות עזות כלהט אהבתה שעבדה אותו לרצונה כי לא ידע בין טוב לרע בגלל היותו סגור בארמון אביו.
אותו בוקר לאחר שהלך האמין לעבודה כדרכו יום יום, נתנה האישה היפיפיה לאהובה את השעון של בעלה ואמרה: - לך והראה את השעון הזה לבעלי ותאמר לו שבאת להתייעץ בו אם לקנותו או לא ואחר כך תחזירו לי במהירות.
ושעון זה היה כה יפה ויחיד במינו שהעשיר האמין בכל לבו שאין שני לו בעולם כשם שאין יפה כאשתו בכל היקום כולו.  עשה בן הרב כאשר ציותה עליו וכשראה הצורף העשיר את השעון השתומם מאוד ולא יכול היה להאמין ששעון זה אינו שלו ולאחר שסיים לשוחח עם אורחו באדיבות המקובלת אודות השעון מיהר לביתו והנה שעונו במקומו מונח. התפלא האמין פליאה רבה כאשר לא נתפלא מעודו, סיפר את הדבר לאשתו והיא ענתה ברוב חכמתה: - לא בעלי! אין פלא בדבר, כך הוא עולמנו. דברים רבים דומים בו וגם בני אדם דומים ואפילו היפים ביותר שבהם.
אחרי ימים מספר אמרה היפיפיה לבן הרב: - מהר וקנה את הבית ברחוב הסמוך, הן רק קיר אחד מפריד מביתנו ובו נקבע פתח סודי והיו שני הבתים לנו לבית אחד. ואמור לבעלי כי מצאה חן בעיניך העיר והחלטת להשתקע בה מעט.
וכן עשה בן הרב כי שבוי אהבה היה לה. לא עבר זמן רב והעבודה תמה והפתח הסודי היה כל כך מוסווה ועשוי באמנות רבה שהיה נפתח בלחיצה קלה בלבד. אחרי כן אמרה האישה היפיפיה לבן הרב: - אמור לבעלי שהחלטת לקנות לך אישה מבנות העיר בשוק הנשים. שם אהיה אני ביניהם ותביע רצונך בפני בעלי לקנות אותי כי מצאתי חן בעיניך. ולאחר שנגיע בשלום לביתך ובעלי יחזור לביתו, אעבור אני דרך הפתח הסודי ואחליף שמלתי.
וכן עשו בהצלחה. לאחר שקנו את האישה, לווה האמין המרומה את הזוג לביתם, איחל להם מזל טוב ומיהר לספר לאשתו על הפלא.  כשהגיע לביתו כבר ישבה אשתו על ספה ועסקה ברקמה כשהיא לבושה שמלה אחרת. האמין סיפר לה על המקרה בתמיהה רבה יותר משתמה במקרה של השעון. השיבה לו אשתו: - חדל כבר מלתמוה כילד בעלי הטוב, הרי אמרתי לך שמקרים רבים כאלה קורים בעולם.
וכך היתה היפיפיה מחותנת לשני בעלים מול עיניו הרואות של האמין בעזרת הפתח הסודי מבלי שהוא ידע את האמת. אך הזמן עשה את שלו. בן הרב שלא ראה את הוריו זמן כה ארוך התגעגע אליהם ולעיר מולדתו.
יום אחד הופיעו בן הרב והיפיפיה רכובים על סוסים בפתח חנותו של האמין, שמח האמין לקראתם שמחה גדולה והצטער על שהחליטו לעזוב את העיר וכמנהג הימים ההם רכב האמין על סוסו ולווה אותם עד שער העיר.
לאחר ימי רכיבה מיגעים הגיעו בן הרב ואהובתו אל בית הרב.  שמחת ההורים היתה כה גדולה עד שדמעות זלגו מעיניהם משום שחששו לגורל בנם יחידם על שאחר לשוב. הקיצור לאחר שסיפר הבן לאביו אודות היפיפיה ובעלה אדמו עיני הרב מרוב זעם והוכיח את בנו קשות על מעשיו ולאחר דין ודברים נכנע בן הרב לרצון אביו להתחתן עם נערה אשר יבחר לו אביו ואת היפיפיה סגר הרב בחדר אפל על בריח עד שיבורר מה דינה.
בבואנו אל האמין, אחר ששב משער העיר וחזר לביתו ולא מצא את אשתו נוכח במה שעוללו לו ונתעצב מאד מפני שאהבתו אליה היתה עזה אם כי לא היה יכול להראות לה זאת (באותה עיר לא היה מכבודו של "אדון" המשפחה להראות אהבתו לאישה) הפקיר האמין את עיסוקיו ונתבודד בביתו ימים אחדים עד שכמעט ונטרפה דעתו עליו וכשלא היה יכול עוד, לקח כסף וזהב העמיס על סוסו והחל נודד מעיר לעיר בתקוה לפגוש את אשתו.
כשהגיע האמין לעיר הרב היתה כל העיר טבולה באורות ותושביה שמחים ולבושים חגיגית. היתה זו חתונתו של בן הרב עם בת אחד העשירים. ראהו בן הרב והכירהו. לקחו אל אביו ושלושתם יחדיו הלכו לחדר היפיפיה המסוגרת, פתחו את הדלת והיא מופיעה כנגדם יפה כתמיד ובעיניה כעין חרטה. עמדה והביטה בפני בעלה האמין ארוכות עד שכמעט וקפץ האמין לחבקה מרוב אהבה וגעגועים שמילאו את לבו אלא שעצר כוח ולא עשה זאת מחמת כבוד (שוב עניין הכבוד!).  לאחר רגע של דומיה פתח הרב ואמר לאמין: - הרי אשתך לפניך. היא חטאה ובגדה בך ועתה מחל לה והחזירה אליך או דון אותה.
ענה האמין: - חטאה גדולה רבי ודינה מיתה!
אמר הרב: - נכון בני, חטאה חמור ודינך דין צדק הוא. תהי מיתתה כפרתה בפני הקב"ה והוא יחוס על נשמתה.
שמע בן הרב את פסק הדין ותמה על מה רוצים להמיתה? שאל בלבו ואמר: - אבי ומורי, למדתני פעם שכאשר פורחת הנשמה מגופה נוטלת איתה את העברות והמצוות אל בית דין של מעלה ואינה יכולה להוסיף או לגרוע מהם, אך אם בחיים חוזרת בתשובה ועומדת בפני פתוי השטן, פורחת הנשמה טהורה בפני הקדוש ברוך הוא.  עתה אם נכונים דבריך יא אבי, יתכן ונשמה זו רוצה להופיע ביום הדין נקיה וטהורה ואם נפריחה כעת הרי שלא תוכל להוסיף או לגרוע כדבריך. על כן אבי חושב אני שמן הדין לתת לנשמתה שתופיע ביום הדין ברשות הקדוש ברוך הוא ואם עד אז יא אבי שאם תסכיל ותטהר נשמתה ידון אותה בית דין עליון לפי חטאיה.
התבונן הרב בפני האמין והאמין הסיר את מבטו מעל אשתו היפה והנהן בראשו לעבר הרב לאות הסכמה.
שמח הרב על תבונתו של בנו התמים ואמר אם כן קח נא בחזרה את אשתך, זהו פסק הדין אמת.

 

 


רשם:  דוד אלקיים
סיפר: רפאל אוחנה
עדה: מארוקו

מעשה בעיר אחת, שכל תושביה היו יראי ה' ובוטחים בו. איש מאנשי העיר לא חסך מימיו פרוטה. כי הכל אמרו: - נאכל ונשתה היום, ובמה שנוגע למחר, נבטח בה'.
כך נהגו כל אנשי העיר, ומשום כך לא היה בהם עשיר. שמו של אחד מאנשי העיר היה מאיר, הוא היה ממלא את תפקידו בקפדנות ובמסירות. ולו אישה רעה, שלא בטחה בה' והציקה לו לבעלה יום ולילה:
- חסוך פרוטות לעת זקנה הרי עקרה אני וילדים אין לנו, ומי יפרנס אותנו בעתיד?
אך בעלה היה אומר לה: - ביטחון דבר גדול הוא. אל תפחדי ואל תדאגי.
לאחר שהאישה הציקה לו מאוד במשך ימים רבים, התחיל מאיר לחסוך פרוטות ממשכורתו. ראה זאת השם יתברך, ומיד צווה על מלאך המוות: - לך וקח את נשמתו של מאיר מעיר הבוטחים בה', כי סר בטחונו ממני.
ובשוב מאיר מעבודתו חיכה לו מלאך המוות בדמות סבל הסוחב שני שקי קמח, אמר הסבל למאיר:
- איש עשיר שלח אותי לחלק קמח זה לבני העיר. קח נא שקים אלה, חלק את הקמח שבהם וותר על שכרך.
הלך מאיר מבית לבית, אך בני העיר סרבו לקבל את הקמח, כי אמרו: - היום יש לנו מה לאכול, ובנוגע למחר, נבטח בה'.
חזר מאיר אל הסבל, וסיפר לו: - הלכתי מבית לבית, אך בני העיר סירבו לקבל את הקמח, כי אמרו: היום יש לנו מה לאכול ומחר נדאג למחר? יש אלוהים בשמים, ובו נבטח.
גילה הסבל למאיר: - אינני אלא מלאך המוות שבאתי לקחת את נשמתך, כי סר בטחונך מהשם.
התחנן מאיר: - השבע נא לי, כי לא תקח את נשמתי עד אשר אקרא קריאת שמע.
הסכים מלאך המוות ואמר: - מודח אהיה, אם אקח את נשמתך לפני שתסיים את קריאת שמע.
התחיל מאיר לקרוא קריאת שמע, אך לפני שסיים את הקריאה ואמר: - מנודה אהיה אם אסיים אי פעם את הקריאה.
בראות מלאך המוות, כי מאיר רימה אותו ולא יוכל לקחת את נשמתו, נעלם.
סיפר מאיר לאשתו את כל מה שקרה לו. יעצה לו אשתו: - בוא ונברח מפני מלאך המות אל העיר אחרת.
כך עשו.
לאחר זמן מה התחפש מלאך המות לעשיר, נכנס לאותה עיר ובקש להתארח אצל מאיר. אמרו לו ראשי העיר: - מאיר זה יהודי עני הוא, ונדיבים רבים ממנו ועשירים ישמחו לארח אותך.
אך האורח העשיר רצה במאיר. מאיר ואשתו שמחו מאוד באורחם, שלא חסך מהם כסף. העשיר היה מקשיב לתפילת מאיר, והנה הוא נוכח לדעת, כי בהגיע מארחו לקריאת שמע יפסח עליה ואינו מסיימה וכך נהג מאיר מדי יום ביומו.
בוקר אחד נכנסה אשת מאיר לחדרו של העשיר כדי להעירו, כמנהגה יום יום, והנה האורח גוסס. מיד קראה לבעלה ואמרה לו: - לך קרא קריאת שמע וקבור את אורחנו בסתר וישאר כל הונו לנו בירושה.
תחילה סירב מאיר למלא את בקשת אשתו. אך היא הציקה לו מאוד עד שהסכים לעשות כדבריה. כשסיים את קריאת שמע, קם מלאך המוות ממיטתו ולקח את נשמתו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י)
שדרות אבא חושי 199, הר הכרמל, חיפה 3498838 | טל': 8240726 –  04  Tel | פקס: 8249721 –  04 Fax | דוא"ל: IFArchives@univ.haifa.ac.il
Abba Houshi Avenue, Mount Carmel, Haifa  3498838 Israel
עיצוב והקמת אתר: עדן אוריון ושני זילברמן, אגף מחשוב ומערכות מידע